חליל נ' צבהאן

1.עסקינן בתביעה בגובה 525,572 ₪, במסגרתה התובע, אשר עבד כנהג אצל הנתבע משנת 2011 ועד 2015, תבע מספר רכיבים. במסגרת סיכומיהם הסכימו הצדדים כי התובע זכאי לרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה.

2.הצדדים נותרו חלוקים ביחס לנושאים ולרכיבים הבאים: תקופת העבודה, גובה הרכיבים בהם הודה הנתבע, דמי חגים, סוגיית הקיזוז בגין הלוואות שניתנו לכאורה לתובע, גמול שעות נוספות ועוגמת נפש.

טענות הצדדים

3.לטענת התובע, יש לקבל את התביעה במלואה. התובע הועסק כנהג הסעות בין השנים 2011 ועד 2015, 6 ימים בשבוע. בימים א'-ה' הוא עבד משעה 4:00 ועד 18:30, וכן עבד בימי שישי באופן קבוע. לתובע לא הופרשו כספים לקרן הפנסיה, והוא לא קיבל דמי הבראה. ביחס לרכיב ימי החופשה, הנתבע אומנם מודה ברכיב זה, אך לא בסכומים להם טוען התובע. התובע עבד שעות נוספות רבות ואף צירף תחשיב של מומחה מטעמו. הנתבע לא הציג כל אסמכתא על כך שהלווה 10,000 ₪ לתובע. הנתבע אף לא הציג פנקס רישום שעות עבודה, כך שנטל ההוכחה רובץ לפתחו ביחס להיקף עבודת התובע, וזאת בשים לב כי לא מסר הודעה לעובד על תנאי עבודתו. הוכח שהנתבע קיבל לידיו את כספי הנסיעות בשבת, וכן אין מחלוקת מהותית בין הצדדים ביחס לתקופת ההעסקה.

4.לטענת הנתבע, הגם התובע עזב את העבודה שלוש פעמים לתקופות ארוכות וללא הודעה מראש, הנתבע קיבל אותו חזרה לעבודה ואף נתן לו הלוואות. התובע היה עובד במתכונת שעות קבועה, והוא כלל לא עבד שעות נוספות. בין השעות 8:00 ועד לשעה 13:00 לא עבד התובע, אלא היה בכוננות לקריאת המעסיק. תלושי השכר שיקפו את המציאות, ושעות כוננות אינן שעות עבודה. התובע למעשה עבד בשעות מפוצלות. הסעת הסטודנטים בימי שבת היתה ביוזמת התובע והנהג המחליף, אשר קיבלו את התשלום ישירות לידיהם.

תחשיבי התובע חסרי ערך, כי נלקחו בחשבון 12 חודשים בהם התובע לא עבד וכן 5 שעות מדי יום בהן התובע לא עבד. בנוסף, התחשיב לקח בחשבון את ימי השבת. מעיון בתלושי השכר עולה שהתובע קיבל דמי חגים. דווקא הנתבע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולא התובע שנטש את עבודתו 3 פעמים, ולכן גם יש לקזז הודעה מוקדמת בסך כולל ומצטבר של 17,640 ₪ וכן הלוואה בסך 10,000 ₪. התובע היה נוהג להעמיס עצים שנכרתו על ידי קק"ל.

דיון והכרעה

5.במסגרת מסכת הראיות נחקרו על האמור בתצהיריהם התובע והנתבע, וכן מר זיאד אבוקיען- אשר עבד אצל הנתבע בתקופה הרלוונטית, ומר ראיד אלסייד- קרוב משפחתו של הנתבע שעבד במוסך בו טופלו רכבי הנתבע.

6.כבר בפתח הכרעתנו נציין, כי הצדדים לא היו חלוקים ביחס לזכאות התובע לכספים בגין הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופדיון חופשה, אלא רק ביחס לסכום שנתבע.

מחלוקת זו נבעה ממחלוקת אחרת בדמות תקופת עבודת התובע והרצף שלה. בעוד שהתובע טען לרציפות בעבודה החל משנת 2011 ועד לשנת 2015, טען הנתבע כי התובע עבד בשלוש תקופות שונות: 1.8.11-25.12.13, 1.7.14-24.4.15, 1.7.15-30.9.16.