סע"ש 1976-09-12,"ש 2002-09-12

בזיקה להחלטתי מיום 28.12.15, הגיש ב"כ הנתבעת 2 הודעה ובה הודיע כי -

"... הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס יחד עם הגשת בקשה לצו קיום צוואה בשם החסויה אינו אפשרי מבחינה חוקית וזאת בשל העובדה שהיא הזכאית הבלעדית על פי הצוואה ועד שלא ימנו לה אפוטרופוס, לנתבעת 2, היא אינה כשירה משפטית והיא אינה יכולה להגיש בקשה לצו קיום צוואה במצבה" (סעיף 2 להודעה).

להודעתו הנ"ל צרף ב"כ הנתבעת את מכתב ההסבר של עוה"ד אבני, ב"כ החסויה (נספח א'), שם נכתב בסעיף 2 כהאי לישנא: "מאחר והחסויה היא היורשת היחידה על פי צוואה שהותיר בעלה המנוח, ומאחר והחסויה אינה כשירה משפטית לחתום על הבקשה לקיום צוואה ו/או על הבקשה למינוי מנהל עזבון (הכרוכה בבקשה לקיום הצוואה), הרי שהסדר התקין של הדברים מחייב מינוי אפוטרופוס לחסויה, עובר להגשת הבקשה לקיום צוואה".

ביום 07.01.16 התקבלה תגובת ב"כ הנתבעות, בה נטען, בין היתר, כי ההוראה בפסק דינו של בית הדין הארצי להגשת בקשה דחופה למינוי מנהל עזבון הופרה ואף הבקשה שהוגשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת 2 הוגשה לאחר המועד שנקצב בפסק הדין. עוד נטען כי לא צורף עותק מהצוואה וכי עד היום לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהנתבעת 2 אכן נעדרת כשרות משפטית.

בפי התובעות טענות נוספות, רובן הועלו בעבר, ועניינן מורת רוחן מאופן ניהול ההליך.

בתגובתן, דורשות התובעות כי ייפסקו לטובתן הוצאות וכי בית הדין לא יעכב את פסיקתו ויתן פסק דין בתוך זמן קצר (סעיף 23 לתגובה).

דיון והכרעה

כזכור, פסק הדין של בית הדין הארצי משקף הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, ואשר עיקרה שניים: אחד – הגשת בקשה דחופה ובהולה בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין (בצירוף עותק מפסק הדין) , למינוי של מר צביקה וגנר, בנה של הנתבעת 2, כאפוטרופוס שלה; השני – הגשת בקשה ע"י ילדי הנתבעת 2 והמנוח, מר צביקה וגנר ומר קופל וגנר, באותו פרק זמן, למינוי מנהל עיזבונו של הנתבע 1 המנוח.

מהודעת ב"כ הנתבעת 2 מיום 30.12.15, עולה כי ב"כ הנתבעת מילאו אחר הוראות פסק הדין של בית הדיןהארצי באופן חלקי בלבד.