סע"ש 19582-05-15,"ש 3813-07-15

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.

התובע מבקש להגיש כתב תביעה מתוקן, ובו לכמת את סעד התביעה בגין אי ההפרשות לקרן הפנסיה.

הנתבעת לא הגיבה לבקשה, חרף החלטת בית הדין מיום 30.10.16.

הכרעה

סמכות בית הדין לעבודה בעניין כתבי טענות, יסודה בתקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

על פי הפסיקה, מתן רשות לתיקון כתבי טענות נתון לשיקול דעתו המשפטי של בית הדין, כשעל בית הדין לשקול האם מעמיד הנוסח המתוקן של כתב התביעה את הפלוגתא האמיתית לדיון והאם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, אזי הגישה במסגרת השאלה השנייה, הינה ליברלית כך שהטפל לא יכשיל את העיקר (ר' דב"ע נה/3-115 שלוסמן – "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, לא פורסם; דב"ע 3-12/98 עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ – כאביה, פד"ע לד 55).

כן יצויין כי מרחב הגמישות של בית הדין לעבודה בבקשת רשות לתיקון כתב טענות גדול יותר ממרחב הגמישות של בתי המשפט הכלליים (ר' עב"ל 107/96 הרמן – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

עיון בכתב התביעה שהוגש ביום 12.5.15 מעלה כי התובע אכן ציין כי על הנתבעת היה לבצע הפרשות בגובה 6% משכרו של התובע לקרן פנסיה. עוד ציין התובע כי הנתבעת אכן ביצעה הפרשות אך הוא אינו יודע מה שיעור ההפרשות שבוצעו בפועל (ר' סעיף 17 ו' לכתב התביעה).

בבקשתו טוען התובע כי ביום הגשת התביעה לא היו בידיו המסמכים המאפשרים את כימות הסעד בגין אי הפרשות הפנסיוניות וכי רק לאחרונה הומצאו לידי ב"כ האסמכתאות המאפשרות את כימות הסעד לחלק מהתקופה הנתבעת.