סע"ש 19515-03-15

1.בתביעה שלפנינו עתרה התובעת כנגד הנתבעת בגין תשלום שכר בחסר. לטענת התובעת, היא עבדה למעלה מ-30 שעות שבועיות, אולם בפועל שולם לה בגין 30 שעות שבועיות בלבד, כך שעל הנתבעת לשלם לה הפרשי שכר בסך של 68,200 ₪ בצירוף פיצויי הלנה.

רקע

2.התובעת עובדת כסייעת צמודה במוסדות חינוך של המועצה, לביתה החורגת, שהינה בעלת צרכים מיוחדים.

3.הנתבעת העסיקה את התובעת בהתאם לחוזה בכתב, לתקופה קצובה (בד"כ לשנה) ובהתאם לאישור משרד החינוך באשר למספר השעות המאושרות. בסוף כל שנה, עם פקיעת תוקפו של חוזה ההעסקה, התובעת קיבלה הודעה בדבר הפסקת עבודה, כאשר בשנת הלימודים שלאחר מכן נקלטה לעבודה שוב, וכך הועסקה במועצה משך שנים.

4.בהסכמי ההעסקה שנחתמו עם התובעת נכתב באופן מפורש כי העסקתה הינה בהיקף של 30 שעות שבועיות, בהתאם להיקף השעות שאושר ע"י משרד החינוך, ושכרה שולם בהתאם.

עוד נכתב בחוזה, באופן מפורש כי: "ידוע ומוסכם על הצדדים כי המשך ההעסקה לחוזה זה עד לתאריך פקיעתו....כפוף להמשך קבלת ההקצבה מטעם משרדי הממשלה הרלוונטיים. ...במידה ותבוטל ההקצבה אז החוזה יבוא לקיצו. במידה ותוקטן ההקצבה הרי יוקטן היקף ההעסקה והתמורה המשתלמת...." (ראו סעיף 6 ב' לחוזה).

תמצית טענות התובעת

5.הנתבעת שילמה לתובעת בגין 30 שעות שבועיות בלבד כאשר בפועל היא עבדה למעלה מ-30 ש"ש; כך, בתקופה 1.9.08-31.8.11 התובעת עבדה 37 ש"ש, בתקופה 1.9.11-31.8.14 התובעת עבדה 40 ש"ש, ובתקופה 1.9.14 ועד למועד הגשת כתב התביעה התובעת עבדה 38 ש"ש.

לפיכך היא זכאית להפרשי שכר.

6.התובעת פנתה מספר פעמים לאחראים מטעם הנתבעת על מנת שישלמו לה את ההפרש כאמור, אולם בקשותיה לא נענו.