סע"ש 19115-07-14 קרינאת נ' מופז

1.בפניי בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו במסגרת ההליך דנן (להלן: "הבקשה").

2.התובע, תושב יריחו אשר בשטחי הרשות הפלסטינית, הגיש בחודש יולי 2014 תביעה כנגד הנתבע במסגרתה נטען כי התובע עבד עבור הנתבע החל מחודש יוני 2006 ועד לחודש יוני 2008, וכי בגין תקופה זו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן פנסיה והפרשי שכר מינימום. התביעה עומדת על סך של 48,528 ₪.

3.הנתבע טוען בכתב הגנתו, בין היתר, כי אינו מכיר את התובע וכי לא העסיקו בכל תקופה שהיא, ולכן לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לביו התובע.

4.הנתבע הגיש בקשה להורות לתובע לפעול לפי תקנה 11 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) ולפרט מהם המסמכים עליהם נסמכת תביעתו. בתגובה, הגיש התובע תצהיר מטעמו במסגרתו טען כי מלבד כתב התביעה ונספחיו, אין בידו כל מסמך הרלוונטי להליך דנן. יצוין, כי לכתב התביעה צורף נספח אחד בלבד והוא יפוי הכוח של התובע כלפי בא-כוחו.

טענות הצדדים ביחס לבקשת הערובה:

5.לטענת הנתבע, התביעה הוגשה ללא כל ביסוס עובדתי וללא כל מסמכים התומכים בטענת התובע ואשר מהווים ראשית ראיה כי הועסק אצל הנתבע בשנים 2006-2008. התובע לא הציג אישורי עבודה על-שם הנתבע, ובהתאם להיתרי הכניסה והשהייה אשר היו ברשותו של התובע בהתאם לתעודת עובד הציבור אשר צורפה לבקשה, לא מופיע כי הנתבע נרשם כמעסיקו בתקופה הרלוונטית לתביעה.

6.עוד טוען הנתבע כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כי מרבית הרכיבים התיישנו, וכי התובע לא מציין את כתובתו כנדרש בתקנות. לכן, טוען הנתבע כי קיימת סבירות גבוהה שהתביעה תידחה והתובע יחויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אך ייבצר מהנתבע לגבות את הסכומים שייפסקו היות והתובע הינו תושב הרשות הפלסטינית בה לא יהיה ניתן לאכוף את פסק הדין.

7.מנגד, טוען התובע כי מטרת הבקשה להביא אותו לחזור בו מתביעתו, והיא מהווה ניצול של מצוקתו הכלכלית. כמו כן, טוען התובע כי סיכויי קבלת התביעה הם טובים והתביעה כוללת רכיבים שונים אשר נטל הוכחתם הוא על הנתבעים. קבלת הבקשה משמעה הגבלת זכות הגישה של התובע לערכאות ועשוי למנוע ממנו את מימוש זכויותיו.

המסגרת הנורמטיבית