סע"ש 18786-01-14 . 03 נובמבר 2014

1.בפני בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן – הבקשה).

2.התובע, ששמש כמורה לפיזיקה בנתבעת, הגיש תביעה בגין פיטורים שלא כדין במסגרתה התבקש סעד של אכיפת יחסי העבודה וסעדים כספיים בסך כולל של 476,291 ₪ בגין שכר (לפי היקף משרה של 11 ש"ש ו -2.5 שעות גמול הכנה לבחינות בגרות בגין שנת הלימודים תשע"ד ועד לחזרתו לעבודה בפועל, הפרשי שכר בגין הפחתת שעות הלימוד בשנות הלימודים תשע"ב ותשע"ג , וסעדים כספיים בגין סיום העבודה, ככל שסעד האכיפה לא יתקבל ובכלל זה: השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש.

במסגרת הבקשה מבוקש להרחיב את פירוט ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ולתקן את אופן חישוב הסעדים וכפועל יוצא גם את הסכומים הנתבעים בגין הפרשי השכר והשכר הקובע לפיצויי פיטורים, כך שיחושבו על בסיס של 22 ש"ש. סכום התביעה המתוקן הועמד על סך של 718,110 ₪.

לטענת התובע, הצורך בתיקון נובע מפסק הדין של בית הדין הארצי (ע"ע 5046-10-12) שניתן ביום 5.6.2014, כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי.

3.הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, פסק הדין של בית הדין הארצי (ע"ע 5046-10-12) הינו פסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט). פסק הדין של בית הדין הארצי אינו דן ברכיבים הנוגעים בתביעה דנן ומכל מקום פסק הדין אינו מנומק וממילא אינו יוצר תקדים בין הצדדים.

עוד נטען כי בפני התובע לא עמדה מניעה לפרט את ההליכים הקודמים ולחשב את הסעדים הנדרשים על בסיס של 22 ש"ש בכתב התביעה המקורי וזאת ללא קשר לפסק הדין של בית הדין הארצי.

הנתבעת הוסיפה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר של התובע, הסכם העסקתו של התובע שולל את התיקון האמור וחישובי התובע אינם עולים בקנה אחד עם טענותיו.

הנתבעת טענה עוד כי קיים השתק פלוגתא לעניין טענות התובע בדבר הפחתת השכר ועל כן, התובע מנוע מלהעלות טענות בדבר זכאות להפרשי שכר ולחישוב השכר על בסיס השכר טרם ההפחתה.

לחילופין וככל שהבקשה תתקבל, מבוקש לחייב את התובע בהוצאות גבוהות בגין הוצאות התיקון ובגין בזבוז זמנו של בית הדין ושל הצדדים במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 22.6.2014, לאחר שכבר ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי.

4.בתשובה לתגובה התובע חזר על כל טענותיו בבקשה. עוד טען התובע כי לא קיים השתק פלוגתא בסוגיית הפחתת שכרו מהטעם שקביעות בית הדין קמא בנקודה זו בוטלו על ידי בית הדין הארצי.

עוד נטען כי פסק הדין של בית הדין הארצי הוגבל במפורש, על פי הסכמת הצדדים לתקופה שעד לחודש מאי 2010, כך שלתובע נשמרה הזכות לתבוע בגין התקופה שלאחר חודש מאי 2010. בהתאמה, הסעדים הנתבעים בכתב התביעה המתוקן הינם בגין התקופה החל מחודש יוני 2010.

התובע הוסיף כי התיקון המבוקש המתייחס לאופן חישוב הסכומים הנתבעים בלבד הינו תיקון מזערי שאינו דורש תיקון משמעותי של כתב ההגנה.

בנסיבות אלו ובהתחשב במצבו האישי של התובע-מורה מבוגר המצוי על סף גיל פרישה התבקש שלא לחייב את התובע בהוצאות בגין תיקון כתב התביעה ולחילופין לדחות את שאלת ההוצאות לתום ההליך.