סע"ש 18754-03-16

בפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה בסך של 15,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות משפט למבקש ככל שהתביעה כנגדו תידחה (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

לטענת המבקש, המשיב, תושב הרשות הפלסטינאית, הגיש כנגד המבקש תביעה (סע"ש 31321-10-14), אשר נמחקה ביום 10/8/15 ובמסגרת פסק הדין חויב המשיב בהוצאות המבקש בסך של 2,500 ₪. נטען כי המשיב לא שילם סכום זה עד עתה, נפתחו כנגדו הליכי הוצל"פ וב"כ המשיב סירב לקבל את מסמכי ההוצל"פ. על פי הפסיקה יחויב תושב הרשות בהפקדת ערובה, כאשר לא שילם הוצאות שהושתו עליו. בנוסף, אין מדובר בתביעה לשכר מינימום, אלא תביעה לפיצויי פיטורים וממילא משך המשיב את כספי הפיצויים שהופקדו לקופה. מדובר בתביעה שסיכוייה נמוכים. המבקש עתר לחיוב בהפקדת ערובה בסכום ריאלי באשר לטענתו המשיב מנצל את מערכת בתי המשפט הישראלית. כן התבקשה דחיית המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הפקדת הערובה.

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות משלא צורף לה תצהיר. מטרת הבקשה הנה להוות מכשיר לחץ על המשיב והיא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אין די בהיות המשיב תושב הרשות על מנת לחייבו בהפקדת ערובה. הטלת ערובה תמנע מהמשיב את זכות הגישה לערכאות. עוד נטען, כי כתב התביעה מבוסס על עדויות וראיות וכי "... אין ספק כי תוטל אחריות על הנתבעת בגין התאונה וכבר בשלב זה הנתבעת אינה מכחישה את התאונה ומודה בהתרחשות התאונה באתר שהוא בבעלותה ובשליטתה...". לשיטתו של המשיב, סיכויי התביעה גבוהים.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06).