סע"ש 18669-02-14

1.לפנינו תביעה בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות, גמול שעות נוספות ודמי כלכלה.

2.התובע, תושב קלקיליה, טען בתביעתו שעבד אצל הנתבעת מיום 1.2.2008 ועד ליום 10.6.2012, כאשר בין הצדדים חל הסכם קיבוצי בענף הבניין וצווי הרחבה באותו תחום.

לטענת התובע הוא עבד בדרך כלל 5 ימים בשבוע, מהשעה 6:00 עד לשעה 17:00, ולפעמים נדרש לעבוד מעבר לכך. הנתבעת הנפיקה לתובע תלושי שכר דרך לשכת התעסוקה, אולם התלושים לא שיקפו את השכר שקיבל התובע בפועל, שעמד על סך 220 ₪ ליום עבודה. ביום 10.6.2012 נפצע התובע בזמן העבודה ונאלץ לצאת לחופשת מחלה. כעבור תקופה קצרה, ביקש התובע לעבור את המחסום באמצעות רישיון העבודה שהונפק לו על ידי הנתבעת, אך נמסר לו על ידי גורמי הביטחון כי הרישיון בוטל. כאשר ניסה לברר את הסיבות לביטול הרישיון, נודע לו כי הנתבעת לא מעוניינת יותר בהעסקתו.

התובע טוען כי פוטר לאחר שנפצע במהלך העבודה והוא זכאי לפיצויי פיטורים – כולל הפרשי פיצויי פיטורים בשיעור 28% מהשכר המדווח – וכן דמי הודעה מוקדמת. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו; פדיון חופשה על השכר הלא מדווח (65 ₪ ליום); דמי חגים; דמי נסיעות ודמי כלכלה, בהתבסס על ההסכם קיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין.

לגרסת התובע הוא עבד 11 שעות ביום בממוצע, לאחר ניכוי חצי שעת הפסקה. הנתבעת שילמה לו שכר גלובאלי ליום בסך 220 ₪ ולפיכך הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות העומד על 128,259 ₪, לפי כתב התביעה.

3.הנתבעת טענה בכתב הגנה כי התובע נפצע בעבודה, לטענתו בחודש יוני 2012. על אף בקשותיה החוזרות והנשנות של הנתבעת שימציא לה אישורי מחלה, לא המציא התובע דבר עד עצם היום הזה. מיום פציעתו הפסיק התובע להגיע לעבודתו ובכך נטש את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת.

לגרסת הנתבעת התובע עבד 6 ימים בשבוע, כאשר במהלך יום העבודה הייתה הפסקה ארוכה אחת של 45 דקות ו-3 הפסקות של 15 דקות לעישון ותפילה. התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות שעבד, בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") כפי שעולה מתלושי השכר שהנפיקה לו הנתבעת, נוסף על תלושי שירות התעסוקה.

בכל חודש הונפקו לתובע שני תלושים: האחד על ידי לשכת התעסוקה והשני על ידי הנתבעת. הסיבה לכך היא אי הכרת הלשכה ברכיב השעות הנוספות, אשר אינו מחויב בהפרשות סוציאליות. על מנת לשלם שכר באופן מלא בגין כל שעות העבודה, הייתה הנתבעת מנפיקה עבור התובע מדי חודש תלוש נוסף ובו השעות הנוספות אשר שולמו לתובע, בנוסף לשכר הבסיס.

לתובע שולמו כל הזכויות הסוציאליות כגון דמי הבראה ודמי חגים, כאשר עבד יום לפני ויום אחרי חג יהודי. כן שולמו לו דמי נסיעות בחודשים בהם לא השתמש בהסעות שהעמידה הנתבעת לרשותו. מאחר שלתובע לא היה חשבון בנק פעיל, נאלצה הנתבעת לשלם לו את שכרו במזומן. התובע חתם בכל חודש על תלושי הלשכה שלו וכן בכל פעם שקיבל כסף במזומן על זכויותיו הסוציאליות מהנתבעת במעמד הנ"ל.

אשר לנסיבות סיום ההתקשרות, טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא הביע נכונות לחזור לעבודה. מנהל הנתבעת יצר קשר עם בנו של התובע וביקש ממנו אישורים על מחלתו אך נתקל בסירוב, וכן בבקשה שישקר בנוגע למהות קרות התאונה.

משנעלם התובע מעבודתו, יצרה הנתבעת קשר עם לשכת התעסוקה בבקשה שזו תמצא לה עובד חדש. לכן לא חודשו אישורי הכניסה לישראל של התובע.

הנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובע דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בשל הפרת חובת תום הלב המוגברת שביחסי עבודה.