סע"ש 18361-07-14.15 דצמבר 2014

בפניי בקשת המבקש (הנתבע שכנגד) לחייב את המשיבה (התובעת שכנגד), חברה ישראלית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה כנגדו.

טענות הצדדים:

1.לטענת המבקש, המשיבה ציינה בסעיף 3 לכתב ההגנה, כי "יודגש, כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה וסגרה את שעריה ביבנה בשנת 2014. בעקבות זאת פוטרו כ-60 עובדים של הנתבעת". לדידו של המבקש די בגרסה זו כדי ללמד שלא יהיה בידי המשיבה לשלם את הוצאות המבקש אם התביעה כנגדו תידחה. זאת ועוד, סיכויי התביעה שכנגד הם קלושים, שכן המשיבה מתעלמת מההלכה הפסוקה בעניין משמעות רישום יתרת החופשה השנתית במסגרת תלושי השכר.

2.מנגד, טענה המשיבה בתגובתה (שנתמכה בתצהיר), כי מדובר בתביעה שכנגד בסכום נמוך (סך 6,223 ₪) ועל כן גם אם תידחה תביעתה סכום ההוצאות שייפסק יהיה נמוך. מעבר לאמור, למשיבה יש הסכם לביצוע עבודות עבור לקוחותיה מהעבר וביצוע ההסכם מניב למשיבה הכנסות בהיקף של כ-600,000 ₪ בחודש והרווח שלה הינו כ-120,000 ₪ בחודש. הציטוט המפורט בבקשה הינו חלקי ובהמשכו צוין, כי כל עובדי המשיבה קיבלו את מלוא המגיע להם ולכן ברור, כי למשיבה קיימת יכולת פירעון. מדובר בחברה פעילה והיא זכאית להשמיע את טענותיה בביה"ד.

דיון והכרעה:

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי כי אין מקום להיעתר לבקשה מהנימוקים שיפורטו להלן.

4.בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה נקבע, כי יש לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי בעניין חיוב בהפקדת ערובה וזאת מכוח סעיף 33 לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט-1969 (דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)).

5.במקביל לתקנה 519 ותקנות 427-433 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקות בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, נקבע בסעיף 353א לחוק החברות הסדר מיוחד החל על חברה בע"מ:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."