סע"ש 17940-05-13

רקע כללי

1.התובע מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית (להלן: "השטחים" או "הרש"פ") בנפת ג'נין ולטענתו הועסק יחד עם עובדים נוספים, בקיבוץ בית הערבה, כאשר הנתבע לא שילם לו זכויות קוגנטיות שונות אותן תבע ביניהם: פיצוי פיטורין, תשלום חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה. כן תבע פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר.

2. הנתבע טען כי לא העסיק את התובע ובכל אופן ככל שעבד בקיבוץ, היה זה באמצעות "ראיס", שהיה למעשה המעסיק שלו, ואף זאת משך תקופה קצרה בהרבה מזו לה טען התובע. לטענת הנתבע אף אם תתקבל טענת התובע לפיה היה עובד הקיבוץ הרי שחלק מתביעתו התיישנה ובכל אופן תקופות העבודה הינן קצרות לאין ערוך, מאלה להם טען התובע ואף הסכומים שונים בתכלית מאלה להם טען התובע.

פירוט טענות הצדדים

3.לטענת התובע עבד אצל הנתבע מחודש מרץ 1995 ועד 30.5.11 כפועל חקלאי והועסק בעגבניות, בצל, מלון, פלפל ובננה. לטענתו עבד במתכון דומה כל השנים: 6 ימים בשבוע מהשעה 6:00 ועד השעה 14:00. השכר ששולם לו היה בתחילה 60 ₪ ליום עבודה, ולאחר מכן זה הועלה ל- 75 ₪ ליום עבודה. שכר זה נמוך משכר המינימום שהיה אותה עת. התובע תבע אפוא הפרשי שכר מינימום לתקופה שמחודש 1/05 ועד 6/11 (בסך 107,208 ₪ כמפורט בס' 66 לסיכומיו). נעיר כבר כאן כי תביעתו הוגשה רק בחודש 5/13, דהיינו קודם לחודש 5/06 התביעה התיישנה.

התובע טען כי בסמוך לסיום עבודתו ביקש לקבל את השכר המגיע לו ועל רקע זה סיים הנתבע את עבודתו ולכן הוא זכאי לפיצוי פיטורים ביחס לכל תקופת העבודה (בסך 55,500 ₪) כמו גם הודעה מוקדמת (בסך 3700 ₪). התובע תבע בתחילה פיצוי לפי חוק הודעה לעובד תנאי עבודה, אך זה לא הופיע בסיכומיו. הואיל וזנח רכיב זה אף אנו לא נענה בו.

התובע ביקש לקבל פדיון חופשה בגין 4 השנים האחרונות של עבודתו כאשר השכר חושב לפי שכר המינימום (סה"כ 12,000 ש"ח). כמו כן ביקש לקבל דמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות לעבודתו (6,570 ש"ח כאמור בסיכומיו). כן תבע פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר והעמיד תביעתו זו על סך 40,000 ₪.

התובע צירף לתצהירו תעודת עובד ציבור המתייחסת לעבודת התובע ולפיה עולה כי בהיתרי הכניסה לעבודה, שנדרשים כדי לאפשר כניסת עובדי שטחים, נרשם שם המעסיק בחלק מהתקופה ראיד פראגמה, חלק אצל עמר קאסם אבו מוחסן וחלק קיבוץ בית הערבה. על תעודת עובד ציבור זו נרחיב בהמשך.

4.לטענת הנתבע התובע לא עבד בקיבוץ. מי שעובד בקיבוץ רשום ברישומי הקיבוץ ושמו של התובע לא מופיע כאחד מאלה שעבדו בקיבוץ. בכל אופן יש לדחות את גרסאותיו של התובע באשר לתקופת עבודתו שהשתנו מספר פעמים, באשר למועד תחילת העבודה ולמועד סיומה. במהלך התקופה הנטענת שעבד הועסק על ידי אחרים – עומר קאסם אבו מוחסן וכן ראיד פראגמה (יתכן שהכוונה לראיד דראגמה, א.א.). תקופת העבודה בה נרשם בתעודת עובד הציבור כי ניתן לתובע אישור כניסה לבקשת הקיבוץ לעבודה, הינה אך מיום 3.6.10 ועד 2.6.11 דהיינו כשנה. רישום זה בתעודת עובד הציבור מלמד אך על כך שהקיבוץ ביקש להעסיקו וניתן לו אישור לעבוד ביישובי הבקעה, אך זה לא מצביע על כי עבד בפועל. הלכה למעשה מתקשר הקיבוץ, עם הראיסים שמביאים את העובדים הואיל והוא אינו יכול להיכנס לשטחי הרש"פ ולבחור לו עובדים. כיון שחלק מהבקשות מסורבות ביקש הקיבוץ באותה תקופה מספר גדול יותר של היתרים, כ 30% יותר משנדרש לו. בפועל חלק מאלה שקיבלו היתרים עבדו במקומות אחרים חלף עבודה בקיבוץ. העדים שהביא התובע היה קרובי משפחתו שאף להם היו תביעות תלויות ועומדות בבית הדין אותה עת ויש לקחת את עדותם, "בערבון מוגבל".

5.לפנינו העידו התובע ומטעמו מר עאייד דראגמה וכן מר אחמד דראגמה ומנגד העיד מטעם הנתבע מר אבי בן צבי. נציין שזה האחרון שימש כמרכז המשק רק משנת 2014 והנתונים שהיה ברשותו היו מוגבלים. מר תומר עוזרי שהיה מרכז ענף החקלאות לא בא לעדות וכך גם מזכיר הקיבוץ מר חביב כץ. שני הצדדים טענו כי אי הבאת העדים פועלת לטובתם. לאחר דברים אלה הגישו הצדדים סיכומים.