ליאונידוב נ' א.ס. איתן בע"מ

1.בפניי בקשת הנתבעת לצירוף חוות דעת גרפולוגית כראיה מטעמה בתיק. המדובר בבקשה שניה לצירוף ראיות מטעמה של הנתבעת לאחר סיום הליך ההוכחות. לבקשה הראשונה נעניתי "לא בלי התלבטות, תוך שאני מודרך ע"י העקרון של חקר האמת", ולאור זאת נקבע דיון המשך ליום 20.12.17, והנתבעת חוייבו בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ בגין הארכת הדיון, לאחר שקבעתי שלא השתכנעתי שלא ניתן היה להגיש את הראיה שצורפה בחבילה אחת עם ראיות הנתבעת.

2.גם בזו הפעם סבור אני, מאותם הטעמים, ובשים לב להלכה הפסוקה הקובעת שיש לנהוג גמישות במתן אפשרות לצד להגיש ראיות הזמה, שיש להתיר לנתבעת לצרף את חוות הדעת, תוך מתן רשות לתובע, כפי שביקש, להגיש תצהיר משלים נוסף – אבהיר שהתובע ציין בתגובתו שאינו מבקש להגיש חוות דעת נגדית – וזאת עד ליום 18.12.17.

3. אשר לחיוב בהוצאות, סבור אני שבזו הפעם יש מקום לחיוב משמעותי יותר של הנתבעת בהוצאות משזה שנקבע בהחלטתי הקודמת שבה היתרתי לנתבעת לצרף ראיות נוספות, ואנמק. לטענת הנתבעת, היא היתה מודעת לצורך הראייתי בהגשת חוות דעת מטעמה כבר ביום 25.9.17, הוא היום שבו הוגש התצהיר המשלים מטעם התובע. למרות זאת, הוגשה בקשתה לצירוף ראיית ההזמנה רק ביום 11.12.17, כחודשיים וחצי (!) לאחר הגשת תצהירו של התובע, ותשעה ימים בלבד קודם למועד שנקבע להמשך ההוכחות. סד הזמנים הקשה שבה שמה הנתבעת את התובע חייבה אותו להגיב לבקשתה בלוח זמנים קצר ביותר (24 שעות) ועתה, משנעתרה בקשתה, יהיה עליו ועל באי כוחו להכין בלוח זמנים קצר ביותר תצהיר משלים נוסף, וכן ללמוד את חוות הדעת שצורפה ולהיערך לחקירה נגדית עליה. לא מצאתי בתיק שום הסבר מדוע לא ניתן היה להגיש את ראיית ההזמה במהלך חודש אוקטובר, ולכל המאוחר בתחילת חודש נובמבר, באופן שהיה מתיר בידי התובע זמן סביר לתגובה.

4.נוכח כל האמור, הריני לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט כולל בקשר עם צירוף חוות הדעת בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום, לתשלום עד ליום 12.1.18, ללא קשר לתוצאות התיק עצמו.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, (12 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.