סע"ש 1767-04-13

הנתבע 1 (להלן- "משה" או "הנתבע 1") הוא בעלים של מוסך "שטרית" באזור התעשייה בית שמש (להלן- המוסך").

הנתבע 2 (להלן- "יעקב" או "הנתבע 2") הוא בנו של הנתבע 1 ומשמש כמנהל המוסך.

התובע הועסק בזמנים הרלוונטיים לתביעה במוסך של הנתבע 1.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגיש התובע תביעה זו בה עתר לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה בחסר, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע ובאופן שרירותי, פדיון חופשה ודמי הבראה.

התובע טען כי הוא פוטר מעבודתו ביום 16.12.12 בפתאומיות וללא הנמקה על ידי הנתבע 2 שמסר לו כי ישולמו לו פיצויי פיטורים. כן טען התובע כי שכרו החודשי עמד על 7,000 ₪ נטו (8,500 ₪ ברוטו), אך הופקו לו תלושי משכורת פיקטיביים שאינם משקפים את גובה שכרו האמיתי. התובע עתר לתשלום זכויות על פי צו ההרחבה בענף המוסכים. כן עתר התובע לחיובו האישי של הנתבע 2 בתשלום זכויותיו, בטענה כי הוא העסיקו במשותף עם אביו, הנתבע 1.

מנגד, טענו הנתבעים 1 ו-2 כי הנתבע 1 לבדו העסיק את התובע וכי הנתבע 2 איננו שותף בעסק ולא העסיק את התובע. עוד נטען כי הנתבע 2 "תפס" את התובע "מרגל" לטובת אחיו של הנתבע 2, עמרם (שהיה מצוי באותה עת בסכסוך משפטי עם הנתבעים), כשהוא מעביר לו פרטים אודות שיחות שקיימו הנתבעים במוסך עם באי כוחם בעניין הסכסוך המשפטי. לטענת הנתבע 2, הוא הטיח בפני התובע את חומרת מעשיו, התובע חש בושה, נטל את חפציו ונטש את עבודתו ומאז לא שב לעבודתו. לאחר תקופה קצרה התברר לנתבעים כי התובע החל בעבודה חדשה כמנהל מקצועי במוסך מתחרה. עוד נטען כי שכרו של התובע היה כמפורט בתלושי המשכורת, כאשר הסכומים העודפים שקיבל (מעבר למפורט בתלושי המשכורת) היו תשלומים שביקש לקבל מראש על חשבון הפנסיה ופיצויי פיטורים עקב חששו שמא יתהווה בעתיד הסכם פוליטי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, אשר יותיר אותו ללא זכויות. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע הוא שחייב לנתבע 1 סכומי כסף רבים בגין הלוואות שנטל וטרם פרע ויש לקזז את הסכומים שהוא נותר חייב מכל סכום שייפסק לו, ככל שייפסק.

העובדות

התובע הועסק במוסך מיום 1.12.92 ועד ליום 16.12.12.

אין חולק כי הנתבע 1 היה מעסיקו של התובע (הצדדים חלוקים בשאלה אם הנתבע 2 היה גם מעסיקו של התובע).