סע"ש 17345-03-13.08 פברואר 2015

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הכנסיה המארונית בחיפה (להלן – הנתבעת או הכנסיה), משנת 1962 ועד לשנת 2012 ואם כן, מהן הזכויות שהתובע זכאי להן כנובע מכך.

עובדות המקרה כעולה מחומר הראיות

הנתבעת הינה מנהלת הקהילה המארונית בחיפה, המונה כ- 3,000 אנשים.

התובע, יליד 1940, נשוי ואב לארבעה ילדים.

בין השנים 1962 ועד 2006 התגורר התובע יחד עם משפחתו בבית בן חדר אחד הצמוד לבית עלמין השייך לכנסיה (להלן – הבית).

בחודש 07/1962 נחתם בין התובע לבין ראש הקהילה המארונית בחיפה והאחראי על הקדש הקהילה דאז, הכומר המנוח אליאס בוטרוס ז"ל (להלן – הכומר) הסכם לתקופה של שנה אחת, אשר העתקו ותרגומו לשפה העברית צורפו לתצהיר התובע (נספח א', להלן – ההסכם). על פי ההסכם התובע הסכים לשמש כשומר בבית עלמין בחיפה השייך לקהילה המארונית (להלן – בית העלמין) ובמסגרת חובותיו יפעל, בין היתר, למניעת כניסתם של אנשים לא מוסמכים או בעלי חיים לשטח בית העלמין; ידאג לניקיון המקום; ידאג לגדר החיה והצמחייה בשטח בית העלמין לרבות השקייתה ונטיעת עצים לפי הוראות שיתקבלו מהכומר וכן ישמור על המצבות בבית העלמין. מאידך, הכנסייה הסכימה לתת לתובע ולמשפחתו להתגורר בבית.

עוד נקבע בהסכם, כי לתובע הזכות לנטוע ולגדל ירקות בשני מרחבי הקרקע הפנויים המצויים בין שני חלקי בית העלמין, כאשר מחצית מהיבול תימסר לכומר והמחצית השנייה תישאר בידי התובע. כמו-כן התחייב התובע לשלם לכומר את עלות המים והחשמל שהוא ומשפחתו יצרכו בבית.

בסעיפים 8-11 להסכם נקבע, כי תוקפו של ההסכם הינו לשנה קלנדרית אחת בלבד או כל תקופה קצרה מכך, בהתאם לדרישת הכומר, כאשר בתום תקופת ההסכם, התובע מתחייב לפנות את הבית.

על ההסכם חתמו הכומר, התובע וכן ערב מטעמו – אחיו, מר אסעד מלשי.

אין חולק כי תוקף ההסכם בין הצדדים מעולם לא הוארך בכתב, אך בפועל המשיך התובע להתגורר בבית עד לשנת 2006.

במהלך השנים, התובע וארבעת ילדיו, שנולדו בתקופת מגוריו בבית, טיפלו בשטח בית העלמין, בין היתר, כמפורט בהסכם. נרחיב על כך בהמשך.