סע"ש 16860-04-13

1.לפנינו תביעה בגין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ואי מסירת תלושי שכר ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

2.התובע טען בתביעתו כי עבד אצל הנתבע במפעל השיש שבבעלותו הנמצא בעיר חולון, החל מינואר 2002 ועד אוקטובר 2009 – תקופה של 94 חודשים, כאשר במהלך כל התקופה התגורר התובע במגורים במפעל. התובע ביקש להעתיק את מגוריו לאזור ירושלים לרגל נישואיו על מנת להתגורר עם בת זוגו. על כן פנו התובע ואמו לנתבע כחודש לפני החתונה והודיעו לו על כך, כאשר בתשובה התחייב הנתבע כי ישולמו לתובע פיצויי פיטורים. אולם חרף הבטחת הנתבע ועל אף פניותיו של התובע, בחר הנתבע שלא לקיים את התחייבותו.

לגרסת התובע השכר האחרון והקובע לתשלום פיצויי פיטורים היה בסך 11,339 ₪.

בנוסף טען התובע כי הנתבע לא מסר לו הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו, ולא העביר לו תלושי שכר כנדרש בחוק. רק כאשר התובע נפגע בעבודה הוא קיבל מספר מצומצם של תלושי שכר על מנת להגישם למוסד לביטוח לאומי, כאשר הנתונים שבתלושים היו פיקטיביים, לטענתו.

כמו כן הנתבע לא הפריש כספים לפנסיה עבור התובע ועל כן נדרש פיצוי.

התובע ביקש לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

3.הנתבע טען בכתב ההגנה כי למעלה משלוש שנים לפני שהוגשה התביעה לבית הדין פנה התובע במכתב באמצעות בא כוחו ודרש תשלום של פיצויי פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") בטענה שהתפטרותו של התובע מעבודתו אצל הנתבע נבעה מן העובדה כי הוא מתחתן ועובר להתגורר בכפר באזור חברון המצוי בשטח הרשות הפלסטינאית.

לטענת הנתבע התובע לא מקיים את דרישות חוק פיצויי פיטורים לזכאות לפיצויי פיטורים. מעבר לכך, הוא קיבל את כל זכויותיו עם סיום העסקתו אצל הנתבע ואף חתם על כתב סילוק וויתור בשפה הערבית והעברית.

לפי האמור בכתב ההגנה, התובע אכן עבד אצל הנתבע משנת 2002 ועד לנטישתו בחודש אוקטובר 2009, אך לא עבד ברציפות, וההפסקות בין התקופות עלו על שלושה חודשים.

בתחילת חודש נובמבר 2009, התקשרה אימו של התובע לנתבע והודיעו לו שהוא עומד להינשא והוא מבקש להפסיק לעבוד אצל הנתבע כעובד שכיר, ולהמשיך לעבוד כקבלן עצמאי. זמן קצר לאחר מכן חזר התובע על הצעה זו בעצמו. מספר ימים אחרי אותה שיחת טלפון, ומבלי לתת הודעה מוקדמת מראש לנתבע, נטש התובע את עבודתו ולא הגיע יותר לעבודה. למרות זאת שילם הנתבע לתובע את כל הזכויות המגיעות לו על פי דין, כולל פדיון חופשה ודמי הבראה. התובע חתם על כתב סילוק וויתור על כן התביעה מוגשת בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר.

לגרסת הנתבע התובע קיבל הודעה לעובד על תנאי העבודה וכן מסר תלושי שכר במועד.