סע"ש 16858-01-16

בפניי בקשת הנתבעת להעביר את התיק לבית הדין בתל אביב שלו לטענתה נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה. התובע עבד מחודש 2/12 עד חודש 8/14, כשנתיים וחצי, בעבודות של פינוי ואיסוף גזם.

לטענת הנתבעת הנתמכת בתצהיר מנהלה, התובע עבד באזור ירושלים רק חודשיים, בחודשים 1-2/14 (עבודה נקודתית עקב נזקי סופה שהתחוללה בירושלים) ויתר התקופה עבד במרכז – תל אביב, ראשון לציון, אבן יהודה. כתובת הנתבע וכן העסק בו הועסק התובע היא במושב אביאל (ליד בנימינה) שבתחום שיפוטו של בית הדין בחיפה. בפועל התובע לא עבד במושב אביאל אלא בעיקר באזור גוש דן והמרכז.

התובע בתגובתו (שאינה נתמכת בתצהיר) לא הכחיש זאת אולם טען שכיוון שאחד המקומות בהם בוצעה העבודה היה באזור ירושלים יש סמכות מקומית לבית דין זה.

התובע נדרש להתייחס למשכה הקצר של תקופת עבודתו בירושלים ולהבהיר מדוע הוא סבור שזו מקנה סמכות לבית הדין, אולם על אף חלוף המועד לא עשה כן.

בית הדין הארצי בפסק הדין בבר"ע (ארצי) 41211-05-14 שיינברג - כנפי משק תור (ניתן ביום 30.6.14) קבע כי התובע רשאי לבחור היכן להגיש תביעתו לפי הכלל הבא:

"כללו של דבר: ככל שאין חפיפה בין "מקום העבודה" לבין "מקום ביצוע העבודה", רשאי התובע לבחור את בית הדין האזורי אליו תוגש התביעה; ככל שמדובר במקרה בו העבודה בוצעה במספר אזורים, "מקום ביצוע העבודה" הוא המקום בו בוצעה עיקר העבודה או חלק משמעותי ביותר ממנה; ככלל, הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית הדין הוא מקום עבודתו האחרון עובר לסיום קשר העבודה. "

(ההדגשה במקור, א.א.)

במקרה דנן באזור שיפוטו של בית דין זה לא נמצא מקום ביצוע העבודה האחרון ואף לא המקום בו בוצעה עיקר העבודה, החלק המשמעותי בה או "מקום העבודה", מענו של הנתבע והעסק.

עיקר מקום ביצוע העבודה, מתחילתה ועד סופה לרבות מקום העבודה האחרון, הוא בתחום השיפוט של תל אביב. פרק הזמן הקצר בו עבד התובע באזור ירושלים, שלאחריו שב לעבוד באזור תל אביב, אינו מקנה אפוא סמכות לבית דין זה.