סע"ש 15518-12-13

לפניי בקשת התובעת למחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, ולחיוב הנתבעת בהוצאות.

התובעת טענה כי הגם שהגישה תצהיר עדות ראשית, הנתבעת לא מסרה לתובעת את המסמכים שגילויים נדחה עד לאחר הגשת התצהיר ועל כן עתרה למחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד. לטענת התובעת, ב"כ התובעת פנה לב"כ הנתבעת פעמיים, אולם נמסר לו כי ב"כ התובעת נוסע בקרוב לחו"ל ונותר אצלו רושם שהנתבעת מתחמקת ואינה מתכוונת לגלות את המסמכים. הנתבעת הפנתה לתקנה 46(ד) לתקנות בית הדין לעבודה לפיה בית הדין רשאי להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב הטענות וטענה כי אין טעם להורות על הארכת המועד שכן לתובעת ניתנה הזכות להגיש תצהיר משלים לאחר גילוי המסמכים ולא ניתן לחכות עד אין סוף וכי לא ייתכן שהנתבעת במחדליה ובזילזולה בצווי בית הדין תעכב את הדיון בתביעת התובעת לתשלום שכר עבודה.

הנתבעת עתרה למחיקת הבקשה תוך חיוב התובעת בהוצאות. לטענתה, הבקשה מיותרת, קנטרנית ולא קולגיאלית, שכן ב"כ הנתבעת נסע לחופשה משפחתית בחו"ל בתחילת חודש אוגוסט ובימים שלפני נסיעתו היה נתון בלחץ עצום. בתאריך 9.8.15 שלח לב"כ התובעת מכתב לפיו המסמכים המבוקשים יועברו אליו עד לסוף חודש אוגוסט. בפועל, המסמכים עליהם הוצהר בתצהיר גילוי מסמכים הועברו לב"כ התובעת ביום 20.8.15. לאחר קבלת המסמכים, ובעקבות בקשת ב"כ התובעת לקבל מסמכים נוספים, שלא צוינו בתצהיר גילוי מסמכים, התבקש ב"כ התובעת להעלות את בקשתו בכתב והובטח לו שהבקשה תזכה להתייחסות בתוך ימים ספורים, אולם עד למועד הגשת התגובה, לא קיבל ב"כ הנתבעת כל בקשה בנידון.

לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת:

"(א) בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות...

(ד) לא קיים בעל דין צו שניתן על פי תקנת משנה (א) או (ב), רשאי בית הדין או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב טענותיו".

מחיקת כתב טענות, אינה פעולה שבית הדין מרבה לנקוט בה -

"3.6 מחיקת כתב הגנה פירושה, הלכה למעשה, פסק דין נגד הנתבע (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית (1991) עמ' 413). על כן, על פי ההלכה הפסוקה, "אין פלא בדבר, איפוא, שבתי משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום לב אך מחוסר הבנה - ולו ברשלנות - לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. כמובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל ענין וענין, ויש שתום הלב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופיה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא שהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו... מחיקת כתב הגנה אינה מסע עונשין נגד נתבע, ומקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור, לא ימחקו את כתב הגנתו". (דברי כבוד השופט חשין ב-ע"א 2271/90 ג'מבו ואח' נ' אמיר מרדכי ואח', פ"ד מו(3) עמ' 793 והאסמכתאות שם, וראה גם: ע"א 6528/99, ע"א 8441/99, ע"א 8444/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ ואח ', ניתן ביום 13.6.02 טרם פורסם, שם קבע כבוד השופט מצא: "מחיקת כתב טענות של בעל דין, עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט, מהווה סנקציה חריפה. ככלל נזהר בית המשפט מלנקוט בה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחוב המפר בהוצאות". (דגש שלי ש.ש.)