סע"ש 15433-04-14 נאוה משולם נ' אורלי גלמן

בפניי בקשה מטעם הנתבעת לדחיית התביעה על הסף.

ביום 26.6.12 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת בתיק ס"ע (ת"א) 48721-06-12 (להלן – התביעה הראשונה), לטובת התובעת נפסקו סכומים בגין פדיון חופשה, ניכוי משכר וכן סכום בגין אי הפרשות לקופת גמל, במסגרת פסק הדין שניתן ביום 19.6.14 (להלן – פסק הדין).

ביום 8.4.14 – חודשיים עובר למתן פסק הדין בתביעה הראשונה – הגישה התובעת את תביעתה שבנדון, בה היא מבקשת פיצויי בגין אי מתן הסכם עבודה ואי קיום שימוע לפני פיטורים (להלן – התביעה השנייה).

לטענת הנתבעת יש למחוק את התביעה היות ובהתאם לתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 היה על התובעת לקבל רשות להגשת תביעתה השנייה בטרם הגישה את התביעה (להלן – תקנה 26).

לטענת התובעת אין לדחות את תביעתה היות ועילות אלו לא נטענו במהלך התביעה הראשונה.

תקנה 26 קובעת כמפורט להלן:

"(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב) מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות יתחשב בית הדין באלה:

(1)התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2)התביעה הוגשה שלא בתום לב;