סע"ש 15033-07-16

1.לפנינו בקשה שהגישה הנתבעת, ז.ר. מעדנים ואירועים בע"מ (להלן - המבקשת) כלהלן –

א.לסילוק רכיבי התביעה לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות מחמת התיישנות;

ב.לסילוק התביעה לפיצוי מכוח חוק הגנת השכר, מחמת היעדר כימות;

ג.לחייב את התובע, נזר גיטמן (להלן - המשיב) בתשלום אגרה בהתאם לקבוע בדין.

2.המשיב מתנגד לבקשה.

3.טענות המבקשת בתמצית -

א.יש לדחות על הסף רכיבי תביעה אשר כוללים תקופת עבודה שהתיישנה.

ב.באשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר ולתביעה לתשלום פיצוי בשל מסירת תלוש שכר שאינו תקין ואי פירוט השכר מכוח חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן –חוק הגנת השכר) - תקופת העבודה שבין 4/2001 ל- 7.7.2009 התיישנה וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן –חוק ההתיישנות). העובדות עליהן מבסס המשיב את תביעתו ביחס לרכיבים אלה, היו ידועות לו היטב או שהוא היה צריך להיות מודע אליהן.

ג.באשר לתביעה לתשלום פידיון ימי חופשה – סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה בגין רכיב זה היא שלוש שנים. לפי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, עילת התביעה בגין רכיב זה צומחת ביום סיום יחסי העבודה. לפיכך, משהחוק מאפשר לעובד לצבור חופשה עד שלוש שנים בלבד, התביעה בגין רכיב זה התיישנה, ככל שהיא מתייחסת לתקופת העבודה שעד ליום 26.3.2012.

ד.באשר לתביעה לתשלום דמי הבראה – לפי הוראות סעיף 7(א) לצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, המשיב יכול לתבוע תשלום בגין דמי הבראה רק לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני סיום תקופת עבודתו. נוכח זאת, התביעה בגין רכיב זה התיישנה, ככל שהיא מתייחסת לתקופת העבודה שעד ל -3/2013.

ה.באשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר – על רכיב תביעה זה חלה התיישנות מכוח סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר, הקובע תקופת התיישנות של שנה על תביעה לפיצויי הלנת שכר מהמועד בו היה על המעסיק לשלם את השכר.

ו.יש למחוק את רכיב התביעה לפיצוי בגין נטל תשלומי המס הכרוכים בהחזקת רכב המעסיקה מחמת שזו אינה מפורטת ומכומתת, כמצוות תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות).

ז.יש לחייב את המשיב לשלם אגרה בהתאם לדין.