סע"ש 1367-11-14 מזרחי נ' עיריית ירושלים ואח'

בפני בית הדין בקשת נתבע 2 לדחיית התביעה נגדו על הסף ממספר טעמים.

בפני התנגדות התובע לבקשה.

עירית ירושלים הותירה זאת לשיקול דעת בית הדין תוך שאשרה את היות הנתבע 2 עובד שכיר של העיריה וכן טענה כי העיריה אינה המעביד של התובע יכי העיריה קונה שירותים בתחום העיסוק של התובע.(פס"הד שצוטט אינו רלוונטי למקרה שבפנינו).

טוען נתבע 2 כי בהיותו שכיר של העיריה אין הוא המעסיק ולכן אין נגדו עילת תביעה לפי חוק בית הדין לעבודה . ביחס לטענה בדבר לשון הרע טוען כי בכתב התביעה עילה זו אינה מיוחסת לו כי אם לאנשים או גורמים אחרים. כן ציין כי הדברים נטענו בכלליות ועל כן אין בהם להקים עילה ישירה נגדו.

התובע טוען בקליפת אגוז כי קמה עילה נגד הנתבע 2 בהיותו נושא משרה בעיריה בתפקיד מנהל מנהלת בה וכאחראי על התובע. בכך לטענתו נכלל בסעיף 24א(1ד) לחוק בית הדין לעבודה ,תשכ"ט- 1969 .עוד טען לעילה של גרם הפרת חוזה וכן לעילה לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 ,(להלן: החוק) נוכח המתואר בכתב התביעה.

אכן על פי חוק בית הדין לעבודה אין עילה נגד הממונה אלא כנגד המעסיק אולם המקום היחיד, בהתייחס לחוק זה המתיר לתבוע גם ממונה מטעם מעסיק, ולא רק מעסיק עצמו, הינו על פי חוק איסור לשון הרע. על מנת שלבית הדין תהא סמכות לדון בתביעה שעילתה בחוק איסור לשון הרע, כנגד הממונה צריכים להתקיים שני תנאים: 1.הצדדים- הינם עובד או נציג ארגון עובדים, ומעביד או נושא משרה אצלו.2. עילת התביעה, עליה להיות עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע בקשר ליחסי עבודה.

תנאים אלה מתקיימים בנתבע 2 על כן יש אפשרות לתובעו גם אם אינו המעביד אלא הממונה בלבד לפי חוק איסור לשון הרע.

לא למותר לציין כי על פי כתב ההגנה של העיריה והבקשה לצירוף צד ג', העיריה טוענת כי היא עצמה אינה המעביד. ככל שיקבע בסופו של יום שאינה המעביד ממילא שאלת העילה נגד הממונה ,תהיה בהתאמה .