סע"ש 13427-07-15

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקש, מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה וזאת מהטעמים הבאים: מדובר בתביעה בסכום משמעותי של 102,648 ₪ כאשר המשיב טוען כי עבד אצל המבקש ארבע שנים ואינו מצרף ולו ראשית ראייה; בכתב ההגנה המבקש הכחיש שהעסיק את המשיב וצירף תעודת עובד ציבור לפיה למשיב מעולם לא ניתנו היתרי העסקה מהמבקש; קיימת סבירות גבוהה כי התביעה תידחה ויחויב בהוצאות; לא ניתן לאכוף פסקי דין מישראל בתחומי הרשות; המשיב לא הגיש תצהיר גילוי מסמכים הגם שהמבקש הגיש; לא צורף לכתב התביעה ייפוי כוח; המשיב לא צירף תצהיר המעיד על מצבו הכלכלי; יש להגן על זכויות המבקש לגביית הוצאות ככל שתיפסקנה ולאזן בין זכות זאת לבין זכות המשיב לגישה לערכאות; תכלית הפקדת ערובה הנה למנוע תביעות סרק. הבקשה נתמכה בתצהיר מר הירשפלד, רכז גידולי שדה במבקש.

המשיב טען בתגובה, כי היעתרות לבקשה עלולה למנוע ממנו לממש את זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית. המבקש עשק את המשיב ונמנע מתשלום זכויותיו, לא הנפיק תלושי שכר ואף נטל ממנו את היתרי העבודה על מנת שלא תישאר בידי המשיב הוכחה לטענותיו. בקושי רב עלה בידי המשיב לשלם את האגרה ולכן כל סכום בו יחויב המשיב יביא לתוצאה של ניצול מצוקת העובדים על ידי המבקש. כן טען, כי המשיב יוכיח את תביעתו באמצעות עדים, סיכויי התביעה גבוהים, המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק מהמשך ההליך והכלל הנו שבית הדין נמנע מחיוב בהפקדת ערובה.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06, להלן – עניין חנה לביא).