סע"ש 12814-02-16 סע"ש 9414-02-11, סע"ש 1910-03-16, סע"ש 10633-06-16,"ש 1946-03-16

1.לפני בקשה לאיחוד הדיון בתיקים שבכותרת.

2.המבקשים הועסקו על ידי הנתבעת כמאבטחים בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

3.במסגרת התביעות שהוגשו עולות מספר סוגיות משותפות: תביעה להפרשי שכר בגין "זמן תדריך" (התובעים טענו כי נדרשו להגיע כרבע שעה עובר לתחילת המשמרת אולם לא שולם להם שכר עבודה כדין), דמי נסיעות, בגין נסיעות ביום השבת ופיצוי מכח חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז- .2007

להשלמת התמונה יצויין כי שלוש סוגיות אלו מתבררות במסגרת שתי תביעות שנדונו במאוחד בפני כב' השופט טוינה: סע"ש 30405-11-13 וסע"ש 24456-01-14. שלב הבאת הראיות הסתיים והצדדים אף הגישו סיכומיהם לתיק.

4.כמו כן, חלק מהתובעים עתרו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיצויי פיטורים: סע"ש 12814-02-16 במסגרתו הוגשה תביעתו של העובד גנאדי קוגן (להלן: קוגן), סע"ש 1910-03-16 במסגרתו הוגשה תביעתו של העובד אמיר אבו רביע (להלן: אבו רביע), סע"ש 10633-06-16 במסגרתו הוגשה תביעתו של העובד מוחמד אבו פרחאן (להלן: אבו פרחאן). בסע"ש 9414-02-15 במסגרתו הוגשה תביעתו של העובד קונסטנטין נוביקוב (להלן: נוביקוב) נתבעו פיצויי פיטורים ובסע"ש 1946-03-16 במסגרתו הוגשה תביעתו של העובד מומחד אטרש (להלן: אטרש) נתבע פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

נוסיף כי אבו פרחאן עתר לפיצוי בגין ביצוע הפרשות בחסר לקרן הפנסיה.

5.בדיון שהתקיים בתביעתו של קוגן הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה לאחד הדיון עם תביעתו של נוביקוב (פרוטוקול דיון מיום 18.7.16) . כמו כן, במסגרת תביעתו של אטרש הוגשה ביום 24.6.16 בקשה לאיחוד הדיון עם תביעתו של אבו רביע.

טענות הצדדים

6. התובעים טוענים כי יש לברר את חמש התביעות במאוחד כך, בתביעות אלו מתעוררות שאלות משותפות ובכוונת התובעים להעיד זה בעבור רעהו כך שאיחוד הדיון יביא לחסכון זמן שיפוטי וימנע הכרעות סותרות.

7.הנתבעת מתנגדת לבקשה לטענתה, שלוש הסוגיות המרכזיות מתבררות בפני כב' השופט טוינה ואין כל מניעה כי הכרעתו תחייב התובעים שלפנינו.

יתר רכיבי התביעה אינם זהים ונסיבות סיום העסקתם של המבקשים שונות זו מזו.כמו כן, להוציא מר אטרש ומר אבו רביע, כל יתר העובדים סיימו העסקתם במועדים שונים, כך שספק אם עדותם של כלל התובעים נדרשת על מנת לברר הסוגיות שבמחלוקת.

הכרעה

8.תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו".

תקנה 120 לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית הדין לפעול "לפי שיקול דעתו" בהחלטה בדבר איחוד תיקים. מסגרת זו של הסמכות על-פי שיקול דעת היא רחבה.

9.השיקולים אותם על בית הדין לשקול, בעת מתן החלטה בבקשה לאיחוד דיון, הינם יעילות הדיון אשר נבחנת, בין היתר, בקיומן של שאלות זהות או דומות, וכן שלב הדיון אליו הגיע כל אחד מהעניינים התלויים ועומדים, אשר לגביהם מתבקש האיחוד. בין השיקולים אותם ייקח בית הדין בחשבון, קיים גם השיקול של תום הלב בהגשת בקשה מסוג זה, לרבות באשר לעיתוי הגשת בקשה זו. כמו כן, יבחן בית הדין, האם יש באיחוד הדיון כדי למנוע עיוות דין למי מהצדדים. עיוות דין כזה, עשוי להיגרם אם במסגרת אחד העניינים התלויים ועומדים תוכרע פלוגתא מבלי שתינתן לצד כלשהו האפשרות להתייחס אליה.