סע"ש 12314-02-13

1. עניינה של החלטה זו בבקשת התובע לחידוש ההליכים בתיק שבכותרת ובכלל זה לביטול פסק דינו של בית הדין מיום 19.7.2015.

רקע

2. בראשית חודש 2/2013 הגיש התובע, באמצעות בא כוחו דאז, את התביעה שבכותרת במסגרתה טען, בין היתר, כי הועסק משך קצת למעלה מ – 4 שנים כסדרן סחורה וכמספק משלוחי קניות לבית לקוחות המרכול שבבעלות הנתבעת. על פי התובע עבודתו הסתיימה בפיטוריו והנתבעת נותרה חייבת לו זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה. הנתבעת כפרה בטענות התובע ואף הגישה תביעה שכנגד. לאחר השלמת ההליכים המקדמיים וקיומה של ישיבה מקדמית ממצה ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. התובע לא הגיש את תצהיריו במועד ולפיכך נמחקה התביעה בפסק דין מיום 2.8.2014 (להלן: פסק הדין הראשון). לימים בוטל פסק הדין הראשון, לפנים משורת הדין, תוך שנקבע, כי על התובע להקפיד על קיום החלטות בית הדין במועד ועל התעדכנות שוטפת. או אז נקצב מועד חוזר להגשת תצהירי הנתבעת ומשהוגשו נקבעה ישיבה להוכחות ליום 19.7.2015. ביני לביני שוחרר בא כוחו הקודם של התובע מייצוג.

3. התובע לא התייצב לישיבת ההוכחות, על אף שזומן אליה כדין, ועל כן נמחקה התביעה (להלן: פסק הדין השני). לפנים משורת הדין לא חויב התובע באותו מועד בהוצאות הנתבעת. עם זאת נפסק, כי אם יבכר לחדש את ההליך יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 1,500 ₪.

4. בחלוף למעלה משנה ממועד מתן פסק הדין השני (ביום 22.11.2016), הגיש התובע באמצעות בא כוחו כאן בקשה קצרת מלין שאינה נתמכת בדבר לביטול פסק הדין השני והחיוב בהוצאות. התובע לא ביאר מתי נודע לו על פסק הדין השני והסתפק בטענה כי בשל טעות אנוש ומצבו הרפואי לא התייצב לישיבת ההוכחות.

5. בהחלטתי מיום 24.11.2016 נדחתה הבקשה. נקבע כי פסק הדין השני הומצא לתובע כדין בראשית חודש 9/2015 ולפיכך המועד להגשת בקשה לביטולו חלף. כן נקבע כי לנוכח מחיקת התביעה (ולא דחייתה) פתוחה בפני התובע הדרך להגיש תביעה חדשה.

6. עתה מונחות בפניי שתיים אלה: האחת, בקשת התובע לביטול החלטתי מיום 24.11.2016. השנייה, בקשת התובע להארכת מועד לביטול פסק הדין השני.

טענות התובע

7. הלכה ולמעשה התובע אינו מאבחן בין בקשותיו. לדידו דין פסק הדין השני ביטול לנוכח היותה של התביעה תביעה למיצוי זכויות מכוח חקיקת המגן וזאת בשני היבטים: האחד, והוא זה הנוגע לחלוף הזמן. כלומר לטענה כי הגשת תביעה חדשה תוביל ל'כיווצה' האפשרי לכדי מחצית בשל התיישנות הזכויות. השני, נוגע להנחה כי סיכויי התביעה גבוהים ועל כן יש ליתן בכורה לזכותו החוקתית של התובע לקבלת יומו המלא בבית הדין, כפרושה של זכות הגישה לערכאות בפסיקת בית המשפט העליון. לעניין נסיבות היעדרותו מישיבת ההוכחות טען התובע, כי הדבר נבע מהתפטרות בא כוחו הקודם מייצוגו דבר שהוביל לחוסר תקשורת ביניהם ולכך שלא ידע על חובתו להתייצב בבית הדין. כמו גם בשל מצבו הרפואי, כלומר היותו אדם חולה המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי.

8.תגובת הנתבעת לבקשות התובע התבקשה אך לא התקבלה.

דיון והכרעה

9. אקדים אחרית לראשית ואומר שלאחר ששבתי ועיינתי בכלל החומר המצוי בתיק בית הדין ושקלתי את טענות התובע באתי לכלל מסקנה, כי דין בקשותיו דחייה וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין השני חלף

10. כידוע, מורה תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין),השתנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), כי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד תוגש בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש את ביטולו.