סע"ש 11974-05-16

לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע), תושב הכפר פונדוק שבשטחי הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת), מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

ביום 5.5.2016 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת לתשלום זכויות המגיעות לו, לטענתו, בגין יחסי העבודה ששררו בינו ובין הנתבעת, ובכלל זה – פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי כלכלה, דמי נסיעות ועוד (להלן: התביעה).

ביום 5.6.2016 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה וטענה, בין היתר, כי מעולם לא שררו יחסי עובד ומעביד בינה ובין התובע אלא קשרי מסחר עצמאיים, שכן התובע הוא סוחר פירות וירקות ובעל חנות לממכר ירקות בשטחי איו"ש, וכי נהג למכור פירות וירקות לנתבעת ולסוחרים אחרים בשוק הסיטונאי בצריפין. לתמיכה בטענה זו צירפה הנתבעת כרטסת הנהלת חשבונות שניהלה עבור התובע, לטענתה כלקוח וכספק שלה (נספח ב' לכתב ההגנה).

במסגרת כתב ההגנה דרשה הנתבעת את חיוב התובע בהפקדת ערובה, וביום 19.6.2016 הגישה הנתבעת את הבקשה המפורטת דנן, לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, ככל שתידחה התביעה (להלן: הבקשה).

ביום 14.7.2016 הגיש התובע את תגובתו לבקשה.

בהחלטתי מיום 23.6.2016 הוענקה לנתבעת זכות תשובה לתגובה עד ליום 25.7.2016, אך משחלף המועד להגשתה ולא הוגשה תשובה כאמור, ניתנת החלטה זו על יסוד הבקשה והתגובה בלבד.

ואלה נימוקי הבקשה, שנתמכה בתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, מר משה מנור:

1. התובע הוא שוהה בלתי חוקי מאיו"ש המסתנן לישראל מעת לעת, אינו מחזיק ברישיון עבודה לאחר שבקשתו סורבה על ידי רשויות הביטחון, והתובע אף נעצר בעבר, ונפתחו כנגדו הליכים פליליים;

2. סיכויי התביעה נמוכים. הנתבעת מכחישה מכל וכל קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, שכן התנהלו בין הצדדים יחסי מסחר עצמאיים, ולא בכדי לא צירף התובע ראיות לקיומם של יחסי עבודה לרבות תלושי שכר, היתרי עבודה ודוחות נוכחות. התובע אף שגה בציון שמה של הנתבעת;