דוד נ' NOUBA HASSAN ADAM IBRAHIM

לפניי בקשה לחייב את התובעים/המשיבים, בעלי דרכון סודני, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש/הנתבע 2 (להלן: הנתבע) בגין התביעה שהגישו נגדו (להלן: הבקשה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק אני סבורה, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.

זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כ"זכות ה"נעלה" מזכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003). יחד עם זאת, וככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. מאחר שחיוב תובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע מהווה פגיעה בזכות הגישה של התובעים לערכאות, יש לערוך את האיזון בין הזכויות המתנגשות בהתאם לכללים שהתוו בתקנות ובפסיקה.

ביום 2.9.2016 נכנס לתוקפו תיקון תשע"ו לתקנות בית הדין לעבודה (להלן: התקנות), שבמסגרתו הותקנה תקנה 116א, וכך היא קובעת:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

על פי לשון התקנה, הכלל הוא כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, כעולה מדברי ההסבר לתיקון תשע"ו (2016) לתקנות, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" (להלן: דברי ההסבר).

במקרה שלפניי מבקש הנתבע לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בטענה כי לא הראו ראשית ראיה להוכחת עילה אישית נגדו, וכי בחרו להגיש את התביעה האישית על פני הגשת תביעת חוב למפרק החברה שתבעו בהליך קודם, בניגוד לחובתם על פי דין.

ואולם, עיון בכתב התביעה (סעיף 10) ובתגובת התובעים לבקשה מעלה, כי התובעים טוענים כי נוכו משכרם כספים לפנסיה (כעולה גם מן הרישום בתלושי השכר שהוגשו לתיק בית הדין – "הפניקס פנס"), אך הנתבע לא הציג כל אסמכתא אודות הפקדתם של הכספים ומקום הימצאם כיום, אף לא במעמד הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת מזרחי-לוי ביום 4.6.2018, או במסגרת תשובתו לתגובת התובעים.