סע"ש 11551-11-15

בפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחיית התביעה של התובע ,להכיר בו כעובד הנתבעת, על הסף ,ולחילופין להורות על עיכוב ההליך עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה, בעניינים הנדונים בפניו בין הצדדים לרבות אחי התובע. 

בפני עמדת הנתבע- התובע לבקשה, המתנגדת לה, ולחילופין ביקש להעביר תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה.

טיעוני הצדדים:

1. הנתבעת טענה כי התובע הסתיר מבית הדין את הרקע העובדתי הרלוונטי לסכסוך. הנתבעת - חברה משפחתית והתובע דירקטור ובעל מניות בחברה, ובין התובע לאחיו, שהנם בעלי מניות בחברה, ישנם הסכמים המסדירים את יחסי התובע, הנתבעת והאחים. בנוסף, התובע הסתיר מבית הדין את דבר קיומם של ההליכים המתנהלים בעניין הסכסוך בין הצדדים, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לטענת הנתבעת, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתיק לאור אופי הסכסוך ומשלא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אין לבית הדין סמכות עניינית. לחילופין, טענה הנתבעת כי בין האחים חל הסכם הכולל סעיף בוררות, המצדיק את הפסקת התובענה ומיצוי ההליך בבוררות.

    

2. התובע התנגד לבקשה וטען כי האחים אינם צד להליך זה, אלא הנתבעת, ובינו לבין הנתבעת חלים כל המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד ולפיכך לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה בהתאם לסעיף 24(א) לחוק בתי הדין לעבודה. לטענתו, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתובענה והעובדה שבמסגרת הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה ניהלו האחים מו"מ להעברת כל הסכסוכים ביניהם לבוררות, אינה מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות זו. עוד טען התובע כי הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה אינו נוגע לסכסוך בינו לבין המבקשת בגין השכר והתנאים הסוציאליים המגיעים לו כעובד של המבקשת.וכי הסמכות לדון בענייני עבודה, אינם בסמכותו העניינית של בית המשפט. לטענת התובע, תניית הבוררות שבין האחים, אינה חלה על המבקשת, שכן ההסכם חל בין האחים והמבקשת אינה צד לו, ועל כן לא קיים הסכם בוררות. זאת ועוד, הטענה הועלתה בחוסר תום לב שכן האחים מנהלים נגדו הליך בבית המשפט לענייני משפחה, מבלי שפנו תחילה להליך בוררות. לחילופין עתר התובע שלא להורות על מחיקת התביעה אלא על העברתה לבית המשפט לענייני משפחה.

    

   דיון והכרעה:

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ובחנתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענה.

4. בע"א 536/65 יעקב כץ נ' חברת "קציף" בע"מ קבע בית המשפט העליון כי אין מניעה שמנהל חברה יועסק גם כעובד החברה:

   "לא פעם כבר נאמר בפסיקה האנגלית שמנהל חברה אינו נכנס לגדר המושג עובד... אפס, כבר נקבעה ההלכה במשפט האנגלי כי אין מניעה לכך שמנהל החברה יתקשר עם החברה בחוזה עבודה ואז ניתן יהיה לראות אותו כממלא תפקיד כפול, היינו: נציג החברה הפועל בשמה, ועובד שלה אשר לו זכויות וחובות כלפי מעבידו... מפסיקה זו עולה כי לשם יצירת קשר של עובד ומעביד בין מנהל לחברה בה הוא מכהן כמנהל, אין צורך בחוזה עבודה פורמלי דוקא אלא די בקביעת יחס זה בתקנות החברה או ברישום בפרוטוקול אשר לפיו התקבל המנהל כעובד החברה (ההדגשה שלי ש.ש.)

5. בדיון לד/60-3 (ארצי) עזבון בלה ורי המנוח נ' "לאורווי" בע"מ נקבע: