סע"ש 11474-05-15

בפניי בקשת הנתבעת 1 להעברת ההליך לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בשל חוסר סמכות מקומית.

מקום ביצוע העבודה היה בקרית ספר, שאינה מצויה בתחום השיפוט הייחודי של מי מבתי הדין.

מקום מושבה של הנתבעת 1 הינו במודיעין שבאזור שיפוטו של בית הדין בתל אביב. מקום מושבה של הנתבעת 2 (שצורפה להליך בהחלטה שניתנה בדיון מיום 10.1.16) הינו בקיסריה שבאזור שיפוטו של בית הדין בחיפה. הנתבעת 1 ביקשה להעביר את התיק לבית הדין בתל אביב בו נדונים שני תיקים דומים לתיק זה.

תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") קובעת את כללי הסמכות המקומית בתביעה המוגשת לבית הדין לעבודה:

"(א)מקום השיפוט הוא -

(1)בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה";

....

"(ב)לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או - אם המעביד הוא תאגיד - בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו". (ההדגשות שלי, א.א.)

בהתאם לקביעת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב נ' רשת ביטחון (1993) בע"מ (ניתן ביום 24.3.09) [ראו גם בר"ע (ארצי) 51704-06-15 אולניק – אבו הדיל (ניתן ביום 27.7.15)], יש להבחין בין מקום ביצוע העבודה (שבענייננו הוא קרית ספר) לבין מקום העבודה, שיכול להתפרש גם כמרכז מפעלו של המעסיק או כתובתו הרשומה. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם אם נלך לפי תקנה 3(ב) לתקנות לפיה ניתן להגיש במקום מגורי העובד (בענייננו אף זה מחוץ לתחום) או מקום מגורי המעסיק, דהיינו כתובתו הרשומה או המקום בו הוא מנהל את עסקיו (בענייננו – מודיעין שבאזור שיפוטו של בית הדין בתל אביב וכן קיסריה שבאזור שיפוטו של בית הדין בחיפה).