סע"ש 10817-07-12.04 ינואר 2015

1.התובעת עבדה כמנהלת מרפאה – פקידה ושיננית מחודש ינואר 1989 ועד פיטוריה בספטמבר 2011. בתביעתה תבעה זכויות שונות. עם פתח הדיון נערכו חישובים באשר לרכיבים השונים שנתבעו והצדדים הגיעו להסכמה אודותם.

2.נותרה במחלוקת תביעת התובעת בענין פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש על רקע פיטוריה (פרוט' עמ' 3 ש' 26-19 וכן ראו סיכומי התובעת בס' 1-2). זהו אפוא הענין בו עלינו לדון.

3.לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה על רקע פיטוריה. בכתב התביעה נתבע בגין רכיב זה פיצוי בסך 50,000 ₪. בתצהיר התובעת ובסיכומיה טענה התובעת כי הפיצוי לו זכאית התובעת צריך להיות בסך של 350,000 ₪. ב"כ הנתבעת התנגד להרחבת חזית. לטענת התובעת, הנתבעת ניסתה לכפות עליה לחתום על חוזה עם תנאים דרקונים תוך פגיעה בשכרה ותנאי עבודתה, תוך ניצול חולשתה ופגיעותה. בסופו של דבר פיטרו אותה. לטענת התובעת פיטוריה נעשו ללא הליך שימוע תקין הואיל וזומנה לשימוע לאחר שכבר פוטרה ולאחר שהנתבעת החלה להעסיק עובדת אחרת תחתיה.

4.לטענת הנתבעת, התובעת דרשה העלאת שכר משמעותית ביותר – הכפלת שכר היסוד. כשסורבה איימה על פרופ' גרפונקל ועל ד"ר חיים, יצרה אוירה קשה במרפאה ולא ביצעה מטלות שנדרשה. חרף העובדה שהוצע לה להתייעץ בקשר לחוזה שהוצע לה סירבה לעשות כן. בכל אופן פעילות המרפאה הצטמצמה ולנוכח זאת ובעיקר לנוכח התנהגות התובעת, לא היה מנוס מהזמנתה לשימוע בקשר לכוונה להפסיק את עבודתה. חרף התנהגות התובעת, בשל שירותה הארוך במרפאה עם פרופ' גרפונקל, היה רצון להמשיך את העסקתה, אם תשוב להתנהל כראוי, אך היא זו שסיכלה אפשרות זו בהתנהגותה הקשה. לנוכח זאת לא היה מנוס מזימונה לשימוע ומפיטוריה לאחר מכן. הפיטורים היו כדין והתובעת היא זו שלא התייצבה לשימוע ובכך ויתרה עליו.

5.בפנינו העידו התובעת ומנגד פרופ' גרפונקל והגב' אריאלה חיים. הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה שבמחלוקת. נציין כי פרופ' גרפונקל וד"ר חיים נמחקו מהתובענה לאור הצהרתם כי יערבו אישית לתשלום כל סכום שיוטל על הנתבעת המרפאה (פרוט' עמ' 3 ש' 15).

הכרעה

6.נקדים ונאמר כי עדויות פרופ' גרפונקל וד"ר אריאלה חיים עשו עלינו רושם מהימן, ואנו מעדיפים את עדותם על פני עדות התובעת שלא עשתה עלינו רושם מהימן.

7.בפסק דין שיצא לאחרונה מסכם כב' השופט אילן איטח את ההלכות בנושא פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ע"ע (ארצי) 43380/06/11 פלוני נ' אלמונית (מיום 9.12.14) (להלן: "פסק דין פלוני")). ראש לכל יש לבחון אם היו אלה פיטורים שלא כדין. ככל שכך הדבר, הרי שאז יש לחלק בין הנזק הממוני לבין הנזק הלא ממוני. לכל אחד מאלה כללים שונים. בכל אופן יש להוכיח כאמור כי מדובר בפיטורים שלא כדין, כתוצאה של הפרת הסכם לרבות חובת תום הלב או הפרת חוק (וראה שם בס' 18 לפס"ד פלוני הנ"ל). במקרה דנן לדידנו לא היו הפיטורים שלא כדין כפי שנפרט לקמן. ממילא לא זכאית התובעת לפיצויים מהנתבעת.

8.כשנה לפני סיום עבודתה התובעת פנתה לנתבעת ודרשה כי שכרה יוכפל (פרוט' עמ' 4 ש' 15). התנהל עמה מו"מ. לטעמה היתה זכאית בדין לתוספת השכר שנדרשה. בסופו של יום ניתנה לה העלאת שכר אך זו לא סיפקה אותה. במהלך המשא ומתן הקליטה התובעת חלק מהשיחות עם הממונים עליה, אף שבחרה שלא להגישן. היא אף איימה על הממונים עליה, שתפנה למס הכנסה בקשר להתנהלות המרפאה (פרוט' עמ' 4 ש' 19-31, עמ' 5 ש' 5). ההצדקה לכך מבחינתה היתה תחושתה שפגעו בשכרה. כמו כן אישרה התובעת ששלחה כמות סמסים עצומה לממונים עליה והסברה לכך היה שזה מחמת הכאב ומתוך רצון לזעזע את פרופ' גרפונקל ולהביאו להתנצל (פרוט' עמ' 4 ש' 23-24). היא הסבירה התנהגותה במרמור (פרוט' עמ' 7 ש' 24). נציין כי אף בפנינו התפרצה התובעת כלפי פרופ' גרפונקל ובנוכחותנו איימה עליו: "אם אתה לא עוצר אותו (כוונתה לעצור את עורך הדין של הנתבעת שחקר אותה בחקירה נגדית א.א.) אז אני פותחת את כל הדברים אז תחליט מה אתה רוצה..." (פרוט' עמ' 7 ש' 6-7).

9.התובעת הכפישה את שם הנתבעת ואיימה שתתקשר ללקוחות כדי לפגוע במרפאה (פרוט' עמ' 12 ש' 17-18). היא אף איימה לקחת את הלקוחות ולהעבירם למרפאה אחרת (פרוט' עמ' 14 ש' 5-6). התובעת יצרה אוירה עכורה והרבתה להתעמת ולהתנצח עם מנהליה (פרוט' עמ' 12 ש' 8).