סע"ש 1062-10-14,ד"מ 1087-10-14

1.לפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי חגים, חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשי שכר בגין ניכויי הפסקות, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, תוספת ותק, תוספת משפחה, הפרשי שכר עבור עבודה במוצ"ש וחג, ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

2.התובע עבד אצל הנתבעת כשומר החל מיום 15.3.2006 עד 31.8.2014. אין חולק כי התובע פוטר וכי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה.

3.להלן נבחן את התביעות השונות, נביא את טענות הצדדים ונכריע בהן, בהתאם לחומר הראיות שהובא לפנינו, החוק והפסיקה.

פנסיה

4.התובע טוען כי הנתבעת לא הפרישה מתחילת עבודתו ובאופן חלקי (5% ולא 6%) ולא עבור שעות עבודה רגילות בשבת. בכתב התביעה המתוקן העמיד התובע רכיב זה על סך של 16,036 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי שכרו הרגיל עבור היקף של עד משרה מלאה, היה משתנה מדי חודש ובהתאם נוכו ההפרשות לפנסיה, ומכל מקום חישובי התובע לא פורטו.

5.ראשית, באשר למועד ממנו יש לבטח את העובד בקרן פנסיה, צו ההרחבה בענף השמירה שהיה תקף בתקופת עבודתו של התובע, הוא משנת 2009 והוא קובע בסעיף 25.1, כי ההסדר הפנסיוני יחל מתום שישה חודשי עבודה אצל אותו מעסיק. זאת בשונה מצו ההרחבה משנת 2014, אשר קובע תקופת המתנה של חודש וקובע כי חובת הביטוח תחול רטרואקטיבית.

הנתבעת החלה לבטח את התובע ב- 9/2007, כשנה לאחר תחילת עבודתו ובפועל החסירה שנה מהביטוח.