סע"ש 10450-11-15 ואח'

1.התובעים עבדו אצל הנתבעת חברה המעניקה שירותי בקרת איכות לענף הבניה, כבודקי קרקע בסניף באר שבע, ונתנו שירות באזור באר שבע ללקוחות הנתבעת. התובע 1 עבד מאוקטובר 2013 ועד אוקטובר 2014; התובע 2 עבד ממרץ 2013 ועד אוגוסט 2014; והתובע 3 עבד מיולי 2013 ועד ספטמבר 2014. התובעים תובעים פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, הפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי בגין הפרת שימוע בסך כולל של למעלה מ – 180,000 ₪.

2.התובעים טוענים שחודשים יולי ואוגוסט 2014 במהלך מבצע צוק איתן החליטה הנתבעת לפטר את עובדי סניף באר שבע ופיטרה אותם בניגוד לדין ומבלי ששילמה להם פיצויי פיטורים ומבלי ששילמה את השכר שהובטח להם שתשלם להם במהלך עבודתם. הנתבעת טענה שהיא פיטרה את כל עובדי הסניף מלבד התובע 1, מאחר שעובדי הסניף ביצעו מרד וסרבו לחתום על הסכמי העסקה ולהדפיס את שעות הכניסה והיציאה בשעון נוכחות, וסרבו לבצע את המטלות שהוטלו עליהם ובעקבות הפיטורים סיימה הנתבעת את הפעילות העסקית בבאר שבע. התובעים טוענים שהם זכאים לפיצויי בגין חובת הפרת השימוע ופיצויי פיטורים. תובעים 1 ו – 2 תבעו גם דמי הודעה מוקדמת. הנתבעת הודתה שהתובע 3 זכאי לפיצויי פיטורים אך לטענתה הוא לא הגיע למשרדה על מנת לקבלם. לגבי התובעים 1 ו -2 טענה הנתבעת שפיצויי הפיטורים שולמו במסגרת גמר חשבון.

3.שלושת התובעים טוענים שהובטח להם שכר גבוה מהשכר שקיבלו, הנתבעת טענה שלא הובטח לתובעים שכר שונה מהשכר ששולם להם והשכר ששולם להם בפועל שיקף את שהובטח להם. אם כי הנתבעת מודה שהתובעים סרבו לחתום על הסכמי העבודה שהנתבעת הציגה להם בסמוך לסיום עבודתם. שלושת התובעים טענו שמנהל סניף באר שבע מר ניר סרוסי סיכם עימם תנאי שכר גבוהים יותר מהשכר שקיבלו וחלק נכבד מתביעתם מתבסס על טענתם לגבי הסיכום עם מר סרוסי. הנתבעת מצדה טענה שמר סרוסי לא הבטיח להם תנאי שכר שונים מהשכר שקיבלו, מר סרוסי פוטר יעם יתר עובדי הנתבעת בסניף באר שבע וככל שרצו להוכיח את טענתם כאילו הבטיח להם שכר היה עליהם לזמנו לעדות. כמו כן טענה הנתבעת שהעובדה שהתובעים המשיכו לעבוד אף על פי שלטענתם הובטח להם שכר אחר משמיטה את הקרקע מטענתם כאילו הובטח להם שכר שונה מהשכר שקיבלו.

4.מלבד פיצויי הפיטורים והפרשי השכר טוענים התובעים שהם זכאים להפרשי הבראה, חופשה ופנסיה וקיזוז בשכר בניגוד לדין. הנתבעת מודה שתובע 1 זכאי להפרש בסך 837 ₪ ותובע 3 זכאי לסך של 7,898 ₪.

5.התובעים אישרו שמר סרוסי הוא זה שגייס אותם לעבודה ואישרו שקיבלו את תלושי השכר מהנתבעת בהם הופיע שכר יסוד ותוספת של שעות נוספות גלובאליות . הנתבעת אישרה שלא מסרה לתובעים הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה כמתחייב בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה תשס"ב 2002) ואף מנכ"לית הנתבעת העידה שהיא לא מכירה כלל את החוק. התובעים1 ו-3 צירפו לכתב תביעתם את אותם הסכמים שהנתבעת ביקשה מהם לחתום עליהם ביום 1.9.14 מההסכמים עולה שלתובע 1 מר רותם יצחק הציעה הנתבעת ביום 1.9.14 שכר של 6,200 ₪ ברוטו כשכר בסיס ותוספת של 755 ₪ עבור עבודה של עד 34 שעות נוספות בחודש (כאן המקום לציין שסך של 755 ₪ עבור 34 שעות נוספות, לכאורה נמוך משכר המינימום). לתובע 3 מר אלירן אסלן, הציעה הנתבעת סך של 6,200 ₪ כשכר בסיס ו- 1405 ₪ עבור עבודה בגין עד 34 שעות נוספות. לתובע 2 לא הוצע הסכם כתוב אך בתביעתו טען שהוצע לו סך של 6,000 ₪ ותוספת של 1,400 ₪ עבור עבודה של עד 34 שעות נוספות בחודש.

6.בעדותם טענו התובעים שניר סרוסי מנהל סניף באר שבע בנתבעת, הבטיח להם סכומים גבוהים מהסכומים שקיבלו בפועל. התובע 1 נשאל בדיון ביום 16.2.17 בעמוד 13 שורה 10 על ניר סרוסי: " שאלה: מה הבטיח לך? מה היו תנאי העסקה: תשובה: אין הגדרה מסוימת מתי להתחיל ביום רגיל מתחילים בשבע וחצי, לגבי תנאי העסקה אמר לי 3 חודשים ראשונים 25 ₪ ואחרי זה 6,500 ₪ נטו עם שעות נוספות של 750 ₪, מעבר לזה שעות נוספות." התובע 2 טען בעמוד 5 שורה 17:"כשניר קרא לי להתחיל לעבוד לא סוכם תנאי שכר עד עצם סיום העבודה בחברה לא סוכמו תנאי השכר, בראיון העבודה בסעיף 5 הוא אמר לי בעל פה פחות או יותר איך יהיה השכר, לאחר מכן שאמרתי לו שאני נכנס לעבוד אמר לי תכיר את איריס ותסגור את נושא השכר, זה מה שמופיע בסעיף" בעמ' 6 שורה 15 התובע 2 טען: " העניין של שעות השכר כן הייתה בעיה. הבעיה היה בשכר יסוד שלא שילמו וסוכם בעל פה, סוכם שארוויח שכר מסוים 6,000 ₪ שכר יסוד ושעות נוספות" שורה 23 "שום דבר לא כתוב? תשובה: הכול הה בעל פה." התובע 3 נשאל בעמוד 17 שורה 18: "מי סיכם אתך את זה? תשובה: כשהגעתי לעבודה מנהל העבודה הראשון שלי ישב איתי מר סרוסי, העביר את המסר של מנכ"ל החברה ואמר לי שאקבל 3 חודשים ראשונים 25 ₪ לשעה ולאחר שלושה חודשים שאקבל מה שרשום כרגע 6,000 ₪."

מנגד מנכ"לית הנתבעת ומנהלת הכספים הצהירו שלא הובטחו הסכומים האמורים אלא הסכומים שהופיעו בחוזה שהתובעים סרבו לחתום, כאמור חוזים אלה הוצגו לתובעים 1 ו-3 חודש לפני סיום עבודתם. אשר לתובע 2 הצהירו מנכ"לית הנתבעת שסיכמה עם התובע 2 כי ישתכר סך של 6,000 ₪ ברוטו ובהמשך סוכם ששכרו יעמוד על 4,810 ₪ נטו כבסיס ועבור עבודה בשעות עבודה גלובאליות 1,190 ₪ נטו וכך משכורתו תעמוד על 6,000 ₪ נטו בחודש כאשר התוספת של 1,190 ₪ ניתנה עד תקרה של 34 שעות נוספות בחודש (סעיף 15 לתצהיר מנהלת הכספים גב' אמזלג וסעיף 15 לתצהיר המנכ"לית גב' מלכה).

7.סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב - 2002 , קובע שבתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2 לחוק (סעיף 2(א)(5) קובע את סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה) והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין. כאמור הנתבעת לא מסרה לתובעים הודעה לעובד ואף המנכ"לית העידה שהיא לא מכירה כלל חובה כזו, ולכן חובת ההוכחה בדבר העניין השנוי במחלוקת חל על הנתבעת. הנתבעת בחרה שלא לזמן את מר ניר סרוסי אף על פי שהוא היה מנהל סניף באר שבע. בנסיבות אלה אנו קובעים שהנתבעת לא הוכיחה שסוכמו עם התובעים תנאי עבודה שונים ממה שהתובעים הצהירו ועל כן התובעים יהיו זכאים לשכר כפי שהצהירו, כלומר תובע 1, שלושה חודשים ראשונים 25 ₪ לשעה ובהמשך 6,500 ₪ בתוספת של 750 ₪ לשעות נוספות, דהיינו 7,250 ₪ לחודש. למרות טענת התובע שסוכם שכר בנטו הכלל הוא ששכר משולם בברוטו ועל כן אנו קובעים ששכרו של התובע עמד של 7,250 ₪ ברוטו לחודש. תובעים 2 ו – 3 בעדותם העידו שהשכר עמד על 6,000 ₪ כפי שקיבלו ועל כן אין הם זכאים להפרשי שכר.

 להלן נדון בזכויות הסוציאליות הנתבעות:

8.הפרשי שכר

להלן הפרשי השכר להם זכאים התובע 1: