סנייד נ' משרד הפנים

החלטה

1.המבקש עתר לבימ"ש זה להורות לשר הפנים ליתן לו אשרת א/5 ומעמד של תושב ארעי, בהתאם לנוהל שנקבע לעניין כלל חברי קהילת העבריים בדימונה עליהם הוא נמנה.

בעתירתו נטען כי הוא אזרח ארה"ב.

בפסק הדין מיום 2.12.2010 נתקבלה העתירה – וזאת מהנימוקים שפירטתי שם.

משפנה העותר למשרד הפנים בבקשה לבצע את הוראת פסק הדין נתברר כי המבקש (העותר) פנה לשלטונות ארה"ב והודיע להם כי הוא מוותר על אזרחותו האמריקאית ומסר לשגרירות ארה"ב את דרכונו.

ביום 11.3.12 הודיע משרד הפנים למבקש כי בהעדר דרכון נתינות זרה בר תוקף "...אין באפשרותנו להיענות לבקשתך. במידה והינך מעוניין לשהות בישראל ברישיון ישיבה מסוג ארעי א/5 עליך לפעול להשגת נתינות ארה"ב ולהמציא בפנינו דרכון זר בתוקף".

קדמה בלמעלה משנה להחלטה זו הודעת משרד הפנים למבקש במכתב מיום 27.1.2011 (זמן קצר לאחר מתן פסק הדין) ולפיו:

"לקבלת אשרה א/5 עפ"י החלטה (צ"ל – פסה"ד) בעפ"ג 49486-07-10 הינך מוזמן למחלקת אשרות באר שבע בתאריך 6.2.2011 בשעה 12:00.

עליך להמציא 2 תמונות פספורט, 115 ₪ עבור תעודת זהות ודרכון זר בתוקף לפחות לשנה וחצי".

2.בבקשה זו שבפני מתבקש ביהמ"ש ע"י המבקש (העותר) לכפות על המדינה, עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט, "ליתן לאלתר למבקש אשרת שהייה א/5 ולקבוע כי המבקש יהיה זכאי לקבלת רישיון ישיבת קבע לשם הסדרת מעמדו כשוהה חוקי בישראל וזאת בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק הדין (מיום 2.12.10 – י.א.)"

המדינה בתגובתה טוענת כי יישומו של פסק הדין למתן מעמד התושב הארעי מותנה בהימצאות דרכון זר בתוקף וכי המבקש בוויתורו המודע והמכוון על אזרחות ארה"ב (לאחר מתן פסק הדין) סיכל במו ידיו את אפשרות ביצוע פסק הדין.

3.לאחר בחינת טענות הצדדים שבכתב וטענות באי כוחם בדיון שהתקיים בבקשה זו (ביום 24.4.12 ) – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

פסק הדין אמנם אינו מתנה מתן אשרת א/5 למבקש בהמצאות דרכון זר בר תוקף בידיו – אולם פסק הדין נסמך על מצע העובדות המפורטות בעתירה המקורית.

בעתירה הציג העותר את עצמו כאזרח ארה"ב הזכאי לתושבות ארעית בישראל.

הוראתו האופרטיבית של פסק הדין – למתן אשרת א/5 למבקש – מניחה ביסודה את התשתית עליה נסמכה העתירה – לאמור, היותו של המבקש אזרח ארה"ב.

לאחר שניתן פסק הדין מצא העותר לנכון לפנות לשגרירות ארה"ב, הודיע שם כי הוא מוותר על אזרחותו האמריקאית והחזיר לידיהם את דרכונו.

בכך – יצר העותר סיטואציה עובדתית שונה מזו שהונחה ביסוד עתירתו.

4.שאלה נכבדה הינה האם הוראות פסק הדין יהיו ישימות גם במצבו החדש של העותר, אותו יצר במו ידיו וברצונו החופשי ולפיו הוא מחוסר אזרחות.

אולם – הדרך לבירורה של שאלה זו איננה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ואכיפת פסק הדין.

הדרך הראויה והנכונה הינה במסגרת עתירה מנהלית חדשה ונפרדת על החלטת משרד הפנים מיום 11.3.12.