סנייד נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותר נולד בשנת 1977 בדימונה כבן ל"קהילת העבריים" שבמקום. עד לשנת 2003 הוסדר מעמדם של בני הקהילה באשרות זמניות, אם כתושבים ארעיים (א/5) ואם כתיירים.

ביולי 2003 החליט שר הפנים להעניק לבני הקהילה שבישראל מעמד של תושבי קבע.

העותר דנן היה בעל מעמד א-5 עד לסוף שנת 2002.

ביולי 2002 הוא יצא את ישראל לארה"ב ושהה שם עד לתחילת 2007. במהלך תקופה זו, נישא לאשה ונולדו להם שני ילדים.

במהלך תקופה זו הוא הגיע מספר פעמים לביקורים בישראל (נובמבר 2003, פברואר 2007 ומאי 2007).

בחודש ספטמבר 2007 חזר העותר לישראל, אל קהילתו בדימונה ושם הוא שוהה מאז ועד עתה.

עם הגעתו הוא פנה בבקשה למשרד הפנים ליתן לו אשרת תושב ארעי מסוג א/5 והוא שב וביקש זאת באוגוסט 2008. בתשובת משרד הפנים מיום 6.8.2008 נאמר כדלהלן:

"בקשתך נבדקה והוחלט שעליך להמציא:

1. תעודת נישואין ואם ישנם ילדים, תעודת לידה.

2. פרטים על ההורים והאחים אשר מתגוררים בארץ.

3. מכתב הסבר על הכוונות להשתקע בארץ ומה הכוונה לגבי האשרה".

לאחר שהמציא הפרטים המבוקשים נתקבל על ידו מכתב משרד הפנים מיום 13.11.08 – כדלהלן:

"בקשתך לקבלת מעמד א/5 מסורבת, היות ואינן חי בארץ ונמצא שבמשך 5 שנים מרכז חייך בחו"ל, וזה עפ"י נוהל 5.2.0023 סעיף ג 2.2.

לכן בתום האשרה אשר בידך, עליך לעזוב את הארץ".

יצויין כי סירוב זה, על הנמקתו, נשלח לעותר בנובמבר 2008 – שעה שחזרתו לישראל היתה בספטבמר 2007 ובאוגוסט 2008 הוא נתבקש כאמור לתת פרטים על תוכניות ההשתקעות שלו.

העותר ערר על החלטת הסירוב בפני המשרד הראשי של משרד הפנים – וביום 14.1.2010 נכתב לו כי:

"ערעורך נדון במשרדנו הראשי בירושלים והחלט לזמן אותך לבירור נוסף במשרדנו... ביום 24.1.2010".

באותו היום 24.1.2010 נכתב לו על ידי משרד הפנים:

"בקשתך נדונה במשרדנו הראשי בירושלים והוחלט שעליך להמציא הוכחות למרכז חיים בדימונה כגון: