סנטה נ' אלמאג'ד

החלטה

בפניי בקשה לסעד זמני.

1. הבקשה היא למנוע מן המשיב כל כניסה או פעולה שהן בשטחים, אשר נטען כי שייכים למבקשת, בבניין הידוע כבניין "אבו אל פילאת" בשכונת אל סעדייה, מידן אלחמרא, העיר העתיקה, ירושלים. כן נתבקש מניעת כניסה, שהייה או גישה בשטחי קומת הקרקע בבניין הנ"ל, בקומת המרתף מתחתיו. עוד נתבקשה מניעת פתיחת פתחים או דלתות או חלונות, או אטימתם, בקומת המרתף שבבעלות וחזקת המבקשת.

2. טענת המבקשת היא לפלישה טריה של המשיב לשטח, אשר על פי הטענה שייך למבקשת. לאחר שנתתי דעתי לראיות ולטענות שהובאו בפניי, אני קובע כי המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורית, המאפשרת להיעתר למבוקש. אסביר את השיקולים ביסוד מסקנה זו.

3. מן החומר שבפני עולה, כי המבקשת היא הבעלים והמחזיקה בבניין הידוע כבניין אלפילאת. המשיב מחזיק בדירה בבניין הסמוך לבניין האמור. על פי הטענה, המבקשת יזמה בחודש ינואר 2010 שיפוצים בקומת המרתף בבניין הנ"ל, המורכבת ממחסן ומדירה. על פי הטענה, קומה זו היתה נעולה ומוזנחת במשך שנים רבות, ושימשה כמחסן שבו אוחסנו רהיטים, חפצים ופריטים ישנים של שוכרים מטעם התובעת.

4. לא הוצגו מסמכים, המלמדים על זכותה של המבקשת בשטח שבמחלוקת. לא הוצגה גם עדות של גורם מוסמך במבקשת, מסדר כנסייתי, אשר יש לו ידיעה אישית על העניין, ואשר היה יכול לבסס את זכותה האמורה של המבקשת. המבקשת הסתפקה בהגשת תצהירים של שוכר במקום, מטעמה, ושל קבלן שיפוצים ששכרה לצורך ביצוע העבודות האמורות.

5. בראיות מטעם המבקשת נטען, כי במשך ארבעה חודשים, ביצע הקבלן שיפוצים בשטח המחלוקת, בלא טענה כלשהי מאת המשיב (סעיף 7 לתצהיר הקבלן). השטח הוצג לקבלן על ידי מי מטעם המבקשת כשייך לה, וההסכם בדבר השיפוצים במקום חל עליו (סעיף 3 ואילך לתצהיר). השוכר טען בתצהירו, כי הוא נמצא בכנס כעשרים שנה (בסעיף 4 לתצהירו). לטענתו, השתמש בשטח שבמחלוקת לצורכי מחסן במשך התקופה האמורה, ללא הפרעה של מאן דהוא (בפיסקה 5; ראו גם בפיסקה 34; ראו גם בעדותו, פרוטוקול, עמוד 5). עוד טען, כי לפניו הוחזק השטח שבמחלוקת על ידי שוכרים אחרים מטעם המבקשת (סעיף 7 לתצהיר). על פי הטענות, המדובר בחלק אינטגרלי של הנכס השייך למבקשת, ואשר בחלק ממנו התגורר השוכר.

6. יצויין, כי לסיכומי המבקשת צורף העתק חוזה שכירות, לפיו השוכר שכר מן המבקשת חנות גדולה ומחסן קטן. אין בחוזה כל אינדיקציה, המאפשרת לקבוע כי הוא מתייחס לשטח שבמחלוקת. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי מאחורי שטח החנות מצוי שטח נוסף, המוגדר בתרשימים שבפניי כמחסן, ואינו השטח שבמחלוקת. עולה אפוא אפשרות סבירה, כי הכוונה בחוזה השכירות לשטח זה, ולא לשטח שבמחלוקת. אפשרות זו מתחזקת, נוכח העובדה כי השטח שבמחלוקת מצוי מתחת למקרקעין, השייכים ומוחזקים על פי החומר שבפניי, על ידי משפחת המשיב.

7. המשיב העיד, כי ראה שהקבלן מבצע עבודות, אך לא ידע תחילה שמדובר בעבודה המבוצעת בחדרים שלו (בעמוד 9). הוא שלל כי השוכר מחזיק בשטח שבמחלוקת, כנטען, מזה 20 שנה (בעמוד 8). מעדותו עולה כי התלונן על פריצת חור בקיר על ידי השוכר, בקיר שבין שני החדרים שבמחלוקת ושכן אחר (בעמוד 9). עוד העיד, כי העלה בפניי המבקשת כי אסור לה לעשות דבר בשני החדרים שבמחלוקת (בעמוד 9), לאחר שהתברר לו על ביצוע העבודות מטעם המבקשת. מעדות המשיב עולה כי השטח במחלוקת מתחת לבית השייך לו (בעמוד 1). עולה עוד, כי מדובר בשטח בו היה בעבר בור מים, ואחרי כן כמחסן (בעמודים 1 – 2). לדבריו, הוא עצמו השתמש במקום כמחסן לצורך איחסון פריטים שונים (בעמוד 2), וזאת גם במועדים הרלוונטיים לתיק זה. הוא הכחיש כי היו במקום דברים השייכים לשוכר מטעם המבקשת (בעמוד 2).

8. לא אוכל להעדיף, בשלב זה, את העדויות מטעם המבקשת על עדות המשיב. במצב זה, לא אוכל לקבוע, ולו ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליך, כי החזקה בשטח שבמחלוקת היתה אכן של המבקשת, או של מי מטעמה, או כי הוחזק על ידי שוכר מטעם המבקשת במועדים הרלוונטיים. אציין, בהקשר זה, כי בתרשימים שהוצגו על ידי המבקשת, הוצג השטח שבמחלוקת כשטח זנוח (neglected). ספק אם הדבר מתיישב עם הטענה כי הוחזק בפועל, ונעשה בו שימוש, על ידי השוכר מטעם המבקשת. אוסיף עוד, כי הראיות שבפניי אינן מאפשרות לקבוע כי המבקשת הינה הבעלים בשטח. אכן, המבקשת עותרת לסעד להגנת החזקה, להבדיל מן הבעלות. טענתה היא לעשיית דין עצמית שלא כדין של המשיב. עם זאת, העדר אינדיקציה ברורה בדבר בעלות המבקשת משליך גם על סבירות הטענות לעניין ההחזקה בשטח. עוד אוסיף, כי טענת המשיב, כי אטם מעבר המצוי במקום, ופתח מעבר אחר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על פלישה טריה של המשיב, הטוען כי החזיק בנכס עובר למועדים הרלוונטיים לתיק זה. לא אוכל לקבל את טענת המבקשת, לעניין זה.

9. ודוק. למבקשת טענה ראויה לבירור לעניין ההחזקה והזכויות בשטח. עם זאת, במקרה זה המדובר בצו, ולו זמני, שפירושו הוא סילוק ידו של המשיב מן המקום. טיבו יוצא הדופן של הצו המבוקש, בשילוב עם הספק המהותי לעניין מצב הדברים בשטח וזכויות המבקשת בו, אינו מאפשר, בשלב זה, ליתן ציווי כמבוקש. מטעמים דומים, אף לא שוכנעתי, כי מאזן הנוחות בין הצדדים עשוי להצדיק צו כמבוקש.

10. נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם עד ליום 10.7.10.

ניתנה היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: