סנדיאני נ' נג'ם ואח'

פסק דין

מבוא

זוהי תביעה שעילתה הפרת הבטחת נישואין.

התובע והנתבעת מס' 1 (להלן "ניווין") התארסו בטקס אירוסין שהתקיים ביום 9.8.2008. הנתבעים מס' 2 ו- 3 הינם הוריה של ניווין.

אין חולק כי לאחר טקס האירוסין, החליטה ניווין לנתק את הקשר עם התובע ולא להנשא לו.

השאלה העומדת לדיון הינה האם בנסיבות העניין, הבטיחו התובע וניווין להינשא זה לזו, באופן שייצר הסכם מחייב בין השניים.

הואיל וכאמור אין מחלוקת כי ניווין היא שהחליטה שלא להינשא לתובע בסופו של דבר, הרי שתשובה חיובית לשאלה האמורה, משמע - קביעה כי נכרת בין השניים הסכם להינשא, תחייב את המסקנה כי ניווין הפרה את ההסכם ותעלה על הפרק את שאלת הפיצוי.

טענות התובע

התובע טוען בכתב התביעה כי ביום 9.8.2008 נערכה מסיבת אירוסין פומבית שלו ושל ניווין, על פי המסורת הערבית, "וזאת לאחר תקופה של היכרות וקשר ממושך בסופו הוחלט להכנס לתא המשפחתי וללכת בדרך המלך לקיום משפחה".

התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת מס' 2 – אמה של ניווין, עודדה את הקשר בין השניים ופנתה לתובע על מנת להאיצו להביא את הוריו לבית הוריה של ניווין, על מנת לבקש את ידה. כשנודע לאמה של ניווין כי עקב מצוקתם של הורי התובע הם אינם מוכנים לעשות כן, היא פנתה אליהם או למי מטעמם ומסרה להם שהנתבעים מכירים היטב את התובע ומוכנים לקבלו כפי שהוא על כל תכונותיו ואף לתמוך בו. לבסוף, פנו הוריו של התובע להוריה של ניווין וביקשו את ידה. הוריה של ניווין אמרו "כי יצטרכו לזמן מה בכדי לבדוק את העניין, לשאול ולברר את המוצע ורק לאחר מכן תימסר תשובתם". הוריה של ניוון אכן בדקו שאלו וחשבו ולבסוף מסרו הסכמתם.

התובע טוען כי לשם ההכנות וסיכום הדברים, ביקרו הנתבעים את התובע ואת הוריו בביתם פעמים רבות ואף התובע והוריו ביקרו את הנתבעים בביתם, "קבעו עמדות וסיכמו דברים" לרבות את מועד מסיבת האירוסין, אשר סוכם שתיערך בבית הוריה של ניווין, כאשר כל ההוצאות יהיו על התובע.

מסיבת האירוסין נערכה ביום 9.8.2008 ולאחריה הזמין התובע את ניווין לארוחת ערב מלכותית במסעדה. אלא שלפתע, פחות מ- 72 שעות לאחר מסיבת האירוסין, מסרו הנתבעים לתובע כי הוא אינו רצוי עוד בביתם וכי אירוסיו עם ניווין מבוטלים. התובע לא האמין למשמע אוזניו, הדבר נפל עליו ועל הוריו כאסון והם "חשו כאב וביזוי כאדם שחרב עולמו עליו". התובע לא ויתר, הוא פנה לניווין וזו מסרה לו כי מופעלים עליה לחצים כבדים על ידי הוריה ואחרים.

לטענת התובע, ניווין והוריה, ביחד ולחוד, "לאורך כל הדרך ובמשך חודשים ארוכים עד לגמירת דעתם ועריכת מסיבת האירוסין הבטיחו והביעו בפניו, בפני אנשים ובפני הוריו, הסכמתם הגורפת והמלאה בצורה קבועה ומתמידה, שהוא ורק הוא יישא את ניווין לאישה ובמיוחד שברורה לו אהבת ניווין, התנהגות הוריה ותמיכתם". לטענת התובע התברר לו כי הוריה של ניווין הם שעומדים מאחורי הפרת ההתחייבות כלפיו.

לטענת התובע, בעקבות הודעת הנתבעים על ביטול האירוסין הוא "נכנס לדיכאון עמוק"... "נהיה לאדם חסר בטחון, חסר תקווה וחסר כל". הוא סבל ממצב נפשי קשה אשר מלווה אותו עד היום ומשפיע על תפקודו היום יומי התנהגותו החברתית וכושר השתכרותו. התובע תובע פיצוי בסך של 10,500 ₪ עבור "הפסד השתכרות והפסד זכויות סוציאליות" ו- 40,000 ₪ עבור "הוצאות שונות, התרוצצויות והכנות למסיבת האירוסין". כן הוא תובע פיצוי עבור נזק בלתי ממוני.

יצוין כי התובע טוען, בנוסף לעילה החוזית של הפרת הבטחת הנישואין, גם לעילות של פרסום לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, אלא שפרט להעלאת טיעון בעלמא ביחס לכך בכתב התביעה, לא פירט התובע דבר ולא הגיש כל ראיה, ועלה גם מסיכומיו כי הוא זנח עילות תביעה אלה ועל כן אין להידרש אליהן.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים ניווין הכירה את התובע היכרות קצרה אשר כללה מספר שיחות טלפוניות ומספר בודד של מפגשים בנוכחות אחרים, וזאת במשך מספר שבועות בודדים, עד שניווין ביקשה מהתובע להיכנס לביתה ולשוחח עם הוריה. התובע נכנס לבית הנתבעים פעמיים ואז החליטו השניים להתארס. ביום 9.8.2008 נערך טקס האירוסין והשניים החלו להיפגש בבית הנתבעים.

הנתבעים טוענים כי תקופת האירוסין, בחברה המוסלמית הדתית והשמרנית עליה הם נמנים, הינה תקופת ניסיון בלבד, אשר נועדה לאפשר היכרות בין בני הזוג, כשבסופה יחליטו האם הם ממשיכים לקשר נישואין או נפרדים.

במקרה דנן - ניווין החליטה לסיים את מערכת היחסים בינה לבין התובע לאור דברים שהתבררו לה אודותיו, אותם לא ידעה עובר לאירוסין, לרבות העובדה שבעברו הוא נהג להשתמש בסמים והיה מעורב במעשים פליליים, לרבות נגד ארוסתו לשעבר ובני משפחתה. ניווין הרגישה כי התובע איננו אמין וכי הוא חשדן ושתלטן כלפיה. ביום 23.8.2008, משביקר התובע בבית הנתבעים, אמרה לו ניווין, בנוכחות אביה, כי היא מתלבטת ביחס להמשך הקשר עמו. התובע הגיב בכעס, עזב את בית הנתבעים בזעם ולאחר מכן התקשר לניווין, צעק עליה, העליב אותה ואיים עליה כי יפגע במשפחתה אם תסיים את מערכת היחסים ביניהם. ניווין, שפחדה מן התובע וחששה לשלומה ולשלום בני משפחתה, נכנסה לחרדה קשה והחליטה לשים קץ לחייה, היא נטלה כמות גדולה של תרופות ובעקבות זאת אושפזה בבית החולים עד ליום 25.8.2008.

ניווין טוענת עוד כי על אף שההחלטה לפרק את קשר האירוסין היתה "מסוכנת" מבחינתה, שכן בחורה כזו, במגזר הערבי, מתוייגת כבעייתית וכמרדנית, היא קיבלה החלטה זו על עצמה.