סנדז'וק ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

תכלית העתירה היא להורות למשרד הפנים לקבוע שהסתיים "התהליך המדורג" בעניינם של העותרים וכי העותרת זכאית לאלתר לקבל אזרחות ישראלית.

הנסיבות

העותרת, ילידת 1964, בעלת נתינות אוקראינית, נכנסה לישראל ביום 31/12/02 באשרת תייר בת תוקף ל-11 ימים. בעת כניסתה לישראל הייתה העותרת נשואה, אם לששה ילדים קטינים.

העותרת שהתה בישראל שלא כדין משך ארבע שנים מעבר לתום תקופת האשרה. בספטמבר 2006 הגישו העותרים פנייה למשיב להסדיר את מעמד העותרת מכוח נישואים.

ביום 14/12/06 נערך תשאול לעותרים שבמסגרתו טענה העותרת שהתגרשה מבעלהּ, שהגירושים נערכו באוקראינה בלי נוכחותה וכן הבהירה שכשבועיים לאחר גירושיה הכירה את העותר, שהוא אזרח ישראל, ובתוך חודשיים נישאו בנישואי פרגוואי בנוכחות העותר בלבד.

בנסיבות אלה, התעורר אצל המשיב חשש כבד ביחס לכנות הנישואים. נערכו בדיקות נוספות שנמשכו עד ל-8/10/07. במועד זה הגיעה מנהלת לשכת משרד הפנים בהרצליה למסקנה שאין ביסוס מספיק לטענת קשר נישואים כן בין העותרים ולפיכך נערכה פנייה למטה מנהל האוכלוסין לשם הפסקת הטיפול בבקשת העותרים. ביום 26/11/07 התקבלה החלטה לדחות את בקשת העותרת להסדרת מעמד בעילה של איחוד משפחות והחלטה זו נמסרה זמן-מה לאחר מכן לעותרת.

בעקבות קבלת החלטת הסירוב הגישו העותרים עתירה לבית המשפט העליון, שבה ביקשו להורות למשרד הפנים להעניק לעותרת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 ולהתחיל את התהליך המדורג. עמדת משרד הפנים במענה לעתירה הייתה שניתן להעניק לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 למשך שנה, שבסיומה, אם תשתנה המסקנה בדבר כנות קשר הנישואים, יחל התהליך המדורג.

בית המשפט העליון דחה את העתירה באומרו:

"לא ראינו מקום להתערב בהחלטתו של המשיב. כידוע שיקול הדעת שניתן לשר הפנים ליתן מעמד לבן זוגו של אזרח ישראלי, מקורו ברצון להגן על התא המשפחתי. מכאן גם ברור שמקום בו מתעורר ספק באשר לכנות הנישואים, רשאי גם רשאי השר שלא ליתן מעמד כאמור. כך נהג המשיב בעניינם של העותרים לאחר שבחן את העובדות גם בדרך של שינויים שנערכו לבני הזוג. עם זאת, העותרים לא נדחו כליל ולתקופת הביניים ניתן לעותרת רישיון שהייה מסוג ב/1 ופתרון זה הינו סביר ומידתי" [בג"צ 827/08 (להלן: "פסק בג"צ")].

בשולי דבריו הוסיף בית המשפט העליון הערה חשובה. בית המשפט נדרש לכך שתהליך בדיקת כנות קשר הנישואים עשוי להימשך תקופה ארוכה קודם להתחלת התהליך המדורג. לא מן הנמנע שתקופת בדיקת כנות הקשר תימשך חודשים רבים ואף שנים. לכן, כדי שהתהליך כולו יהיה סביר ומידתי, גרס בית המשפט העליון שראוי "...כי ככל שהשתכנעו בכנות נישואיהם של העותרים, טוב יעשו אם יורו להתחיל את מניינה של תקופת התהליך המדורג מיום שהגישו העותרים את בקשתם" [שם].

המשיב נערך לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט בעתירה הראשונה. הוא העניק לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1 לתקופה של שנה וקבע לעותרים מועד לריאיון נוסף – 26/11/09. בסיומו של תהליך הבדיקה, בעקבות הריאיון הנוסף, ולפי שלא עלה בידי העותרים לשכנע בכנות נישואיהם, החליטו גורמי המשיב ביום 16/12/09 לדחות את הבקשה בשנית.

העותרים פנו ביום 9/3/10 בעתירה מנהלית וביום 31/1/11 דחה בית המשפט את העתירה. כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון וביום 19/12/11 החליט בית המשפט העליון לדחות את הערעור. אגב הדחייה, כתב בית המשפט העליון כך:

"מוסכם על הצדדים כי תיערך בדיקה מחדש של זכאות המערערים לקבלת מעמד בישראל וזאת במידת האפשר לא רק בדרך של שימוע, אלא גם בהתחשב בראיות אחרות.

המערערים יגישו בקשה חדשה בהתאם בתוך 30 יום מהיום ולא יתבצע שינוי במעמד המערערים עד לבחינת הראיות החדשות. החלטה חדשה תתקבל בתוך שלושה חודשים מיום הגשת הבקשה החדשה" [עע"מ 1672/11 (להלן: "פסק הערעור")].

ביום 16/11/12 הגישו העותרים בקשה חדשה בהתאם לפסק הערעור. הבקשה נבדקה במשך מספר חודשים ולאחר שקוים ביום 20/8/12 ריאיון נוסף לעותרים, הוחלט להחיל על העותרת את התהליך המדורג. משמעות החלטה זו הייתה שתחילת התהליך המדורג – הנמשך ארבע שנים – תהיה מיום שבו נשלחה ההחלטה לעותרים [ההודעה שנשלחה לעותרים בדבר התחלת התהליך המדורג, קבעה שבינתיים יוענק לעותרת אישור שהייה מסוג ב/1. דבר זה התברר כשגגה, שכן עם תחילת התהליך המדורג יש להעניק אישור שהייה של תושב ארעי מסוג ב/5].

העותרים הגישו השגה לוועדת ההשגה לזרים מרחב תל אביב, שבמסגרתה ביקשו לקבוע שנוכח הזמן החלף בטיפול בבקשות ולנוכח החלטת בית המשפט העליון בפסק בג"צ, מן הראוי לקבוע שמשהוכחה כנות קשר הנישואים, אין עוד מקום לתהליך המדורג ויש להעניק לעותרת אזרחות לאלתר.

ועדת ההשגה לזרים דחתה את הבקשה. היא מצאה שהחלטת המשיב להעניק לעותרת רישיון תושב ארעי מידתית וסבירה ואף התירה לעותרים להגיש בקשה להתאזרחות, תוך קיצור ההליך המדורג לשלוש שנים במקום ארבע.

מכאן העתירה.

טיעוני הצדדים