סנגו ואח' נ' ורטנשטיין ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובעים, שהם אב ובנו, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג איסוזו טנדר, מ.ר. 6908517 (להלן: "הטנדר") אשר בבעלות התובע מס' 2, וזאת בגין תאונה שארעה ביום 7.8.09. בעת התאונה פגע הטנדר, שהיה נהוג על ידי התובע מס' 1 (להלן: "התובע"), בחלקו האחורי של רכב מסוג הונדה סיוויק, מ.ר. 4109717 (להלן: "ההונדה") שהיה נהוג באותה העת על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

לטענת התובע, על אף שפגיעת הטנדר בהונדה היתה מאחור, התאונה ארעה באשמתו של הנתבע שכן הלה סטה לתוך מסלול נסיעת הטנדר באופן מפתיע ומבלי שהיתה לתובע שהות לעצור את הטנדר, ובשל כך פגע הטנדר עם צידו השמאלי קדמי בחלקו האחורי של ההונדה. יצויין כי במהלך עדותו של התובע טען הלה כי הבחין בנתבע "משתולל" בכביש ועובר בין הנתיבים, כאשר לפתע עבר למסלול הנסיעה הימני, בו נסע התובע, וכתוצאה מכך, לפי גירסת התובע, "נכנס" הנתבע בטנדר. לטענת התובע הפגיעה בהונדה היתה אמנם מאחור אולם יותר בצדו הימני.

לעומתו טען הנתבע כי הוא נסע בנתיב הימני כאשר התובע מאחוריו, ולפתע נאלץ לבלום בשל עצירת רכב לפניו, ואז פגע בו התובע מאחור בעוצמה עד שגרם לסיבוב ההונדה על צירה ולפגיעה קשה מאחור שעלות תיקונה עלה על סך של 11,000 ₪, זאת בהתאם לחוות דעת שמאי שהוצגה בפני.

לאחר שמיעת עדויות הנהגים ועיון בתמונות הנזק לשני הרכבים שהוצגו לי במקורן לאחר הדיון, אינני מוצאת לנכון להעדיף את גירסת התובע באשר לאופן ארוע התאונה על פני עדותו של הנתבע.

כפי שעולה מהתמונות, הנזק להונדה נגרם כמעט במרכז חלקו האחורי (עם נטיה קלה בלבד לצד ימין). נתון זה, אינו עולה בקנה אחד עם גירסת התובע לפיה ההונדה פגעה בטנדר בעת סטיתה למסלול נסיעתו, ומיקום הנזק בהונדה, יחד עם היקפו, אכן מעידים, כטענת הנתבע, על פגיעה חזקה מאחור על ידי הטנדר.

אמנם ניתן ליישב את מיקום הנזק עם גירסאות שתי הצדדים, אולם מיקום הנזק בהונדה מעיד על כך שפגיעת הרכבים, גם אליבא ד'גירסת התובע, לא ארעה בעת שההונדה החלה בסטיתה למסלול הימני, אלא בעת שזו, לכל הפחות, כבר כמעט השלימה את המעבר בין המסלולים. יתירה מכך, גם באם הייתי מעדיפה את גירסת התובע באשר לסטית הנתבע למסלול נסיעתו, הרי שלאור עדותו כי הבחין בנתבע "מזגזג" בין המסלולים, היה מקום, בכל מקרה, להטיל עליו אחריות משמעותית לקרות התאונה שכן במצב דברים כזה צריך היה להאט את מהירות נסיעתו, ודבר זה ברור כי לא נעשה על ידו.

אוסיף לכך את העובדה כי בחוות הדעת מטעם התובע, מעבר לנזק לפנס קדמי שמאלי ושבר קל מתחתיו, נטען גם לפגיעה בפס קישוט של מגן שמאלי, דבר שלא ניתן להבחין בו בתמונות, וגם אינו עולה בקנה אחד עם מנגנון הפגיעה בהונדה, ועם העובדה כי בחזית הטנדר קיים מגן מסיבי ביותר. פגיעה כזו, באם אכן נגרמה, ניתן להסבירה רק בעוצמת המכה שספג הטנדר בעת פגיעתו בהונדה, דבר העולה בקנה אחד עם גירסת הנתבע כי כתוצאה מעוצמת המכה ההונדה סבה על צירה.

אוסיף בהקשר זה כי טענת התובע, אשר הועלתה בבקשה לצירוף התמונות, כי ההונדה סבה על צירה כתוצאה מעצירת הפתאום שביצע הנתבע, הינה משוללת כל הגיון שכן אין בה להסביר מדוע יסוב הרכב על צירו ובודאי שאין בה הסבר הכיצד פגע הטנדר בחלקו האחורי של ההונדה באם זו סבה על צירה כבר בעת העצירה?

במכלול הנסיבות אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, בהיותו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" להוכיח, כי גירסתו שההונדה סטתה במפתיע לתוך מסלול נסיעתו עדיפה על גירסת הנתבע ומשום כך דין התביעה להידחות.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אב תש"ע, 08 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: