סנאדו נ' גרדנר ואח'

פסק דין

1.בפני תביעת התובעת לקבלת הפיצוי המוסכם מכוח זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים.

אין מחלוקת על כך שביום 20.07.08 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, בקשר למכירת דירת התובעת לנתבעים.

טענות התובעת

2.התובעת הנה בעליה של דירת מגורים בת 3.5 חדרים, שמספרה 2203 בפרויקט "כפר הים" לחוף ימה של גבעת אולגה בחדרה, הידועה כגוש 10011 חלקה 35, 36 (להלן: "הדירה").

לטענת התובעת, רכשה את הדירה בשנת 2000 לצורך מגורי בתה הנכה המרותקת לכסא גלגלים. ובהמשך (במועד בלתי ידוע) ביקשה למכור את הדירה לצורך מימון רכישת דירה אחרת מותאמת לצרכי בתה הנכה.

3.התובעת טוענת כי פרסמה את הדירה באתר האינטרנט "הומלס" כדירת נופש, ובמקביל מסרה את הדירה לתיווך חברת "רימקס", לשיווקה ולמכירתה, בסיוע סוכן בשם עידן.

4.על פי כתב התביעה, התקשרו הנתבעים אל התובעת, בבקשה לתאם פגישה לחתימת זיכרון דברים להבטחת רכישתם את הדירה, בציינם כי ראו את מודעת הפרסום שהתובעת העלתה לאינטרנט וכי ביקרו בקומפלקס פרויקט "כפר הים", וכי מחיר הדירה וכל יתר פרטי ההתקשרות מתאימים להם. לטענת התובעת, אמרה שאין בידיה טופס זיכרון דברים, והנתבעים השיבו כי יביאו עמם לפגישה טופס כזה.

5.מכתב התביעה עולה, כי בפגישת הצדדים ביום 20.07.08, ציינו הנתבעים כי ראו את הדירה באמצעות סוכן חברת "רימקס". על פי כתב התביעה, התובעת מילאה את פרטי הדירה והעיסקא בטופס זיכרון הדברים שהביאו הנתבעים, והצדדים חתמו על זיכרון הדברים במועד זה (צורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן: "זיכרון הדברים").

התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעים שילמו לתובעת במועד זה סך של 5,000 ₪ על חשבון תמורת הדירה, וכי בזיכרון הדברים סוכם כי הסכם סופי ייחתם ביום 10.08.08 (סעיף 6 לזיכרון הדברים), וכי פיצוי מוסכם בגין הפרת זיכרון הדברים יהא סך של 50,000 ₪ בכפוף להודעה בת 10 ימים מראש (סעיף 5 לזיכרון הדברים).

6.על פי כתב התביעה, ניהלו הצדדים משא ומתן להכנת הסכם המכר, באמצעות עורכי הדין נחום יצחקי מטעם התובעת ויאיר צילר מטעם הנתבעים. עו"ד יצחקי העביר לעו"ד צילר את כל המסמכים שדרש וטיוטת הסכם מכר (צורפה כנספח ד' לכתב התביעה), ממנה עולה בבירור מהות הנכס ואופי פרויקט "כפר הים" כמקום דירות נופש. עו"ד צילר שלח את הערותיו להסכם ביום 07.08.08 מבלי שהעלה כל תמיהה על מהות הדירה ו/או פרויקט "כפר הים".

7.על פי כתב התביעה, כבר ביום 05.08.08 הגיעו הנתבעים לבית התובעת בהוד השרון ולקחו מפתח של הדירה, במטרה להראות את הדירה להורי הנתבעת 2 שהגיעו מרוסיה. לטענת התובעת, לא הושב לה מפתח הדירה. הנתבעים פנו לחברת הניהול של "כפר הים", והוסברה להם מהות הפעילות בפרויקט וניהול הדירות וסביבתן והם אף קיבלו לידיהם טפסים של המקום.

8.על פי כתב התביעה, הסתמכה התובעת על זיכרון הדברים, ובהתאם נטלה הלוואה מבנק משכן פועלים בע"מ – עמה פרעה את יתרת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך 600,000 ₪ (אישור סילוק המשכנתא צורף כנספח ה' לכתב התביעה). בנוסף, שילמה התובעת מראש את תשלום הארנונה לעירית חדרה עד לחודש אוגוסט 2008, והעבירה את האישור לנתבעים.

על פי כתב התביעה, הסתמכה בתה של התובעת על זיכרון הדברים והסכום שתקבל אמה מכוח ההסכם הסופי, והתחייבה ביום 24.07.08, בזיכרון דברים אחר, לרכישת נכס מקרקעין בהוד השרון (צורף כנספח ז' לכתב התביעה).

9.על פי כתב התביעה, היו הנתבעים בקשר טלפוני עם התובעת ואף מסרו לה כי החליפו עורך דין, ואולם משלא התקדמו בחתימה על הסכם סופי, פנתה אליהם התובעת והם השיבוה כי אינם מעוניינים ברכישת הדירה כי התברר להם כביכול שהנכס "עסקי" מבחינת רשויות המס וכי לכן אינם מעוניינים בו. בהתאם, שלח ב"כ התובעת ביום 21.08.08 מכתב התראה לב"כ הנתבעים (צורף כנספח ח' לתביעה).

10.ביום 07.09.08 השיב עו"ד עמי פלייסיג בשם הנתבעים כי הם חוזרים בהם מזיכרון הדברים משהסתבר להם כי אינם רוכשים דירת מגורים כי אם נכס עסקי (ראה נספח ט' לתביעה).

11.התובעת תבעה את הפיצוי המוסכם על פי זיכרון הדברים – בניכוי הסכום ששילמו בעת החתימה על זיכרון הדברים - בסך כולל של 45,000 ₪. לטענתה, חזרו הנתבעים מזיכרון הדברים בחוסר תום לב ומטעמים זרים, וכי ידעו טרם החתימה על זיכרון הדברים על מהות הנכס בפרויקט "כפר הים".

12.על פי כתב התביעה, נגרמו לתובעת נזקים נוספים ישירים כתוצאה מביטול זיכרון הדברים, בכך שפרעה את המשכנתא על הדירה באמצעות הלוואה נושאת ריבית ועמלות, כמו גם הוצאות עו"ד בעריכת הסכם מכר לשווא.

על פי כתב התביעה, השכירה התובעת את הדירה לתקופות קצובות, בכפוף לתקנון "כפר הים" המאפשר תקופת השכרה מינימלית בת 4 חודשים ולא קצרה יותר. התובעת טוענת כי הסתמכה על זיכרון הדברים וההתחייבות בו לחתימת הסכם סופי עד ליום 10.08.08 – ובהתאם לא השכירה את הדירה כמנהגה מדי שנה, כאשר בחודשי הקיץ העמוסים ב"כפר הים" דמי השכירות מאמירים כדי 3,000 $ לחודש. התובעת צירפה הסכמי שכירות לדוגמא כנספח ג' ו-י' לכתב התביעה. לטענתה, בחלוף עונת הקיץ, היא התקשתה מאז ביטול זיכרון הדברים להשכיר ו/או למכור את הדירה במחיר המכסימלי.

טענות הנתבעים