סמרה נ' ניטי ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 9/3/2009 בשד' ההסתדרות בחיפה.

2.ביום 2/12/2009 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, זאת בהעדר התובע. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ונוכח הטעמים שבבסיס הבקשה, בוטל פסק הדין והתיק נשמע בפני.

3.לטענת התובע, נסע ברכבו מסוג סוזוקי בלנו, כאשר לפתע, רכב מסוג רנו, אשר נסע בנתיב השמאלי, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובע, בחלקו הקדמי שמאלי. מעוצמת המכה, נהדף רכב התובע לעבר הצד הימני, בו היה מעקה וכתוצאה מכך, נגרמו לו נזקים נוספים.

בדיון, הרחיב התובע ומסר כי נסע במהירות של 50-60 קמ"ש, בנתיב הימני, המוביל אל מתחת לגשר המצוי במקום, בעוד שהנתבע, נסע בנתיב השמאלי, המוביל אל הגשר. בשלב מאוחר, החליט, ככל הנראה, הנתבע, שלא לעלות על הגשר, וסטה עם רכבו לכיוון הנתיב הימני, בו נסע התובע, וכך אירעה התאונה. לאחר התאונה, לטענת התובע, הביע הנתבע צער ואמר ש"לא שם לב" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 18).

4.לטענת הנתבע 1, התובע הוא שסטה ברכבו לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים.

בדיון, טען הנתבע 1 כי הבחין ברכב התובע, כשהוא נצמד אליו מאחורה ולחץ על דוושת הבלם. בשלב זה, אירעה התאונה וכל אחד מכלי הרכב הועף לעבר הצד שלו. עם הנתבע 1 היו שני חבריו, אך אלו לא הובאו לעדות.

5.עיון בחוות הדעת ובתמונות כלי הרכב מעלה כי רכבו של התובע ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי וכן לאורך צידו הימני. רכבו של הנתבע ניזוק בכל דופן ימין שלו – מהמגן הקדמי ועד למגן האחורי, דרך כנף קדמית, שתי הדלתות וכנף אחורית.

6.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"חות השמאים שבדקו את כלי הרכב לאחר התאונה, חשבונית תיקון רכב התובע, הודעות לביטוח של שני המעורבים, תמונות מקום התאונה ותמונות נזקי כלי הרכב.

בסופו של יום, המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה בשאלה מי מן השניים המעורבים בתאונה, סטה לעבר נתיב נסיעתו של האחר. זולת עדויות הצדדים עצמם וכן תמונות כלי הרכב ודו"חות השמאים שבדקו אותם, לא הובאו ראיות נוספות.

7.עיינתי בראיות שצורפו לכתבי הטענות וכן באלו שהוגשו במהלך הדיון.

לא מצאתי נימוק להעדיף גרסתו של מי מן ההשניים – התובע או הנתבע - על פני זו של האחר, כאשר כל אחת מן הגרסאות יכולה להתיישב עם הממצאים הנוספים.

8.ככלל, נטל השכנוע מוטל על התובע על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". לכן, על התובע הנטל להוכיח את עילת התביעה והוא הנושא בנטל השכנוע, לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. במקרה שלפנינו, עליו להוכיח כי הנתבע הוא שסטה עם רכבו אל תוך נתיב נסיעתו.

מידת ההוכחה הקבועה בתביעה אזרחית, היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו, מעבר למאזן הסתברות (יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1506).

9.מאחר שכאמור, במקרה זה, קיימת "שקילות" ברמת הוודאות של שתי הגרסאות הנוגדות, הרי שזו פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, דהיינו, התובע.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו סיון תש"ע, 08 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: