סמניחין נ' וולקוב ואח'

פסק דין

מבוא:

לפניי בקשה לדחיית התביעה כולה על הסף, בשל מעשה בית דין. לטענת המבקשים, המחלוקת נשוא תביעה זו הוכרעה כבר ע"י בית המשפט לתביעות קטנות, בפסק דין בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה , שהינו פסק דין חלוט, ואשר עליו התובע לא הגיש בקשת רשות ערעור.

טענות התובע במסגרת תביעה דנא:

התביעה שלפניי, הינה תביעה בסדר דין מהיר, שהוגשה ע"י התובע, מר סמניחין, ואשר עותר לבית המשפט לחייב את הנתבעים, הגב' מריאנה ובן זוגה, לשלם לו פיצוי בסך של 14,700 ₪.

עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע רכש יחד עם אימה של הנתבעת דירה בשותפות, ברחוב בן גוריון 5/89 באשקלון ( להלן: "הדירה"). לטענת התובע, הצדדים להסכם הרכישה, קרי, הוא עצמו ואם הנתבעת, הגיעו להסכמה בדבר חלוקת השימוש בדירה.

לטענתו, על פי ההסכם, לנתבעים ישנה הזכות להשתמש במטבח ולו ניתנה ארונית וחלק של 60 ס"מ של שיש בלבד.

לטענת התובע, לאחר שאושפז בבית החולים ביום 16/5/12, התברר לו כי הנתבעים לקחו וארזו את הכיריים שהיו לו במטבח, ותפסו לו את הארונית ואת השיש, שלגביה היתה הסכמה כי הוא יהא זכאי להשתמש. נוכח זאת, נאלץ התובע להשקיע כספים ומשאבים, על מנת לאלתר לו מטבח חלופי, בשירותים בדירה.

נוכח התנהלות זו, תבע התובע סך כולל של 14,700 ₪, אשר מתוכם 2700 ₪ לעלות שיפוץ השירותים, 2000 ₪ לעלות השימוש בשטח הדירה השייך לו (הארונית במטבח), ו- 10,000 ₪, פיצוי בגין התעללות ויחס משפיל.

בדיון שהתקיים בפני מיום 6/10/13, שב התובע על טענותיו והוסיף כי הוא דורש במסגרת תביעה זו פיצוי בסך של 1200 ₪ בגין השימוש של הנתבעים בארונית במטבח, 10,000 ₪ בגין סבל והרס הבריאות, ו- 4000 ₪ בגין הוצאות משפטיות שנאלץ להוציא בגין התנהגותם של הנתבעים.

ת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה

מתוך כתב ההגנה של הנתבעים עלה כי התובע כבר הגיש תביעה אחרת כנגד הנתבעים אשר נדונה והוכרעה ע"י בית המשפט לתביעות קטנות. במסגרת תביעה קטנה זו טען התובע דנן, כנגד הנתבעים דנן, את אותן הטענות העובדתיות והמשפטיות, ולמעשה פרש בפני בית המשפט את אותה פרשה עובדתית- קרי, הסכם הרכישה וחלוקת השימוש בדירה, אשר הינן נשואות תביעה זו.

בכתב התביעה בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה , אשר צויין לעיל, טען התובע כי רכש יחד עם אם הנתבעת את הדירה בשותפות. כמו כן, טען כי הוסכם על חלוקת השימוש, כך שאמה של הנתבעת תעשה שימוש במטבח, ולו ניתנה הרשות להשתמש בארונית ובחלק מהשיש. טענתו הוא התאשפז ביום ה-5/12 בבית החולים, והנתבעים בהזדמנות זו הוציאו את חפציו מהמטבח אל המרפסת.

נוכח התנהלות הנתבעים, דרש מהם התובע פיצוי בסך 10,000 ₪, בגין "עוגמת הנפש והנזק לבריאותי" (ראה כתבי טענות התובע, ת"ק 36956/06/12).

הנתבעים דנן, שהינם גם הנתבעים בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה, הגישו כתב הגנה בו שטחו בו את טענותיהם, ובין היתר, טענו כי התובע מסרב למכור את הדירה על אף ההסכמה המקורית בינו לבין אם הנתבעת, וכי התנהלותה בדירה, הינה בהתאם להסכם ביניהם בדבר חלוקת השימוש.

לטענתם, הם עושים ככל יכולתם על מנת למשש את ההסכם באופן הגון, ובאופן שלא יפגע ברווחתם.

ביום 29/1/13 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כבוד השופט דננברג, אשר קבע בפסק דינו, כלהלן:

"לפי גרסת התובע רכש יחד עם אמא של הנתבעת דירה כאשר הוא שילם 60 אחוז מהדירה, ואמא של הנתבעת שילמה 40 אחוז, התובע טוען שיש לו חלק במטבח, בסלון, שני חדרי שינה ... הנתבעת לא מאשרת לו להשתמש במטבח והוציאה את הדברים שלו מהמטבח והוא נאלץ לעשות לעצמו מטבח בחדר השירותים. התובע קיבל התקף לב, אושפז... וכשחזר גילה שאת כל חפציו לקחו הנתבעים ושמו במרפסת, התובע טוען שמגיע לו פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הטרדות של הנתבעת...מאחר ואין אני יכול להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע, הרי שהתובע לא הוכיח בפניי שמאזן ההסתברות נוטה כדי 51% ויותר לטובת גרסתו. לכן אני קובע כי התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל על שכמו ולא הוכיח את תביעתו במידת ההוכחה הנדרשת.

אני קובע שהתובע לא הוכיח בפניי שאין לו ( הערה: צריך להיות שיש לו, א.ל.) איזה עילת תביעה נגד הנתבעת שבגינה היא חייבת לשלם לו פיצוי בגין טרדות...אני מחליט לדחות את התביעה" .

על פסק דין זה, כאמור לעיל, לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ופסק הדין, הפך לחלוט.