סמל נ' כוהזינוף ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") לדחות על הסף את התובענה שהגיש נגדם התובע (להלן: "המשיב") בשל חוסר סמכות עניינית לדון בתובענה, לפי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

עפ"י כתב התביעה, המבקש 1 הקים יחד עם המשיב, שותפות לא רשומה לצורך קניה ומכירה של יהלומים (להלן: "השותפות").

לטענת המשיב, לאור מעללי המבקש 1 כלפי המשיב במסגרת השותפות, ביקש המשיב לפרק את השותפות ולקבל את חלקו בנכסי השותפות.

עילות התביעה הינן: הפרת חובות המוטלות מכוח פקודת השותפויות, הפרת הסכם, קבלת דבר במרמה, עשיית עושר ולא במשפט.

המשיב תובע זכויות המגיעות לו מנכסי השותפות.

בבקשה שבפני טוענים המבקשים כי הסעד אשר מבקש התובע הינו לפרק את השותפות ולהקנות לו את חלקו, כביכול, בנכסי השותפות.

על פי סעיף 46 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות"), סעד של פירוק שותפות הינו בסמכות העניינית הייחודית של בית המשפט המחוזי אשר באזור סמכותו המקומית מצוי מקום עסקה הראשי של שותפות.

המשיב מתנגד לבקשה ואילו בתמצית טענותיו:

התנאי שבית המשפט המחוזי יהא בעל הסמכות הייחודית לפרוק שותפות, הוא שיהיה מדובר בשותפות רשומה, דבר שלא מתקיים בענייננו, וכן שאין מדובר בתביעה כספית גרידא אלא תביעה הצהרתית, לפירוק שותפות (מבחן הסעד העיקרי).

התביעה נסמכת על שותפות שהתקיימה בין הצדדים לתביעה, ואולם מקום שהשותפות פורקה, המבקש השתלט על נכסי השותפות, והמשיב הגיש תביעה כספית לקבלת זכויותיו ולקבלת שיפוי הנזקים שנגרמו לו, אין מדובר עוד בתביעה לפירוק שותפות כהגדרתה בפקודה, אלא בתביעה כספית לפיצוי כספי, בין היתר עקב מעשי תרמית וקיימת סמכות לבימ"ש השלום.

המבקשים בתשובתם לתגובת המשיב, למעשה חוזרים על טענותיהם אשר בבקשה בכל הנוגע לסוגיית הסמכות העניינית. (בצירוף פסיקה נוספת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש להעביר את התביעה לביהמ"ש המחוזי, שלו הסמכות העניינית לדון בתביעה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

מעיון בכתב התביעה עולה כי מדובר בסכסוך שעניינו בחלוקת נכסי השותפות בין השותפים לאחר מתן הודעה מטעם המשיב בדבר פירוק השותפות. עילות הסכסוך נסמכות, בין היתר, על פקודת השותפויות, והסעדים המבוקשים מתייחסים ישירות לעניינים שנמצאים בסמכות ביהמ"ש המחוזי.

דרישתו העיקרית של המשיב בכתב התביעה הינה לקבל את מלוא חלקו בשותפות. בחינת מהותו של העניין מעלה כי מדובר בסמכות ביהמ"ש המחוזי כפי שנקבע בסעיפים 46 ו-47 לפקודת השותפויות:

סעיף 46 לפקודת השותפויות קובע –

"בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות או שבו נמצא מקום עיסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה."

סעיף 47 לפקודת השותפויות קובע –

"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו - אם אין הסכם על היפוכו של דבר - לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה, ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד."

שותפות מוגדרת בסעיף 1 לפקודת השותפויות כ- "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות", ואינני מקבלת את טענת ב"כ המשיב ולפיה "שותפות" לצורך סעיף 46 לפקודה היא שותפות רשומה בלבד.