סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לקיום חיוב כספי

1.         הענין הנדון בתביעה זו היא סמכותו של בית המשפט להאריך מועד לקיום חיוב כספי, שנקבע בפסק דין אשר נתן תוקף להסכם גישור בין הצדדים.

פרק עובדתי

2.         המשיבה תבעה את המבקשת ב-ת.א. 27995/06 (בית משפט השלום ת"א) בתביעה כספית על סך של כ-125,000 ש"ח (להלן - התביעה).

            כב' השופטת גרוסמן, שהתיק נדון בפניה, העבירה את התביעה לגישור בפני עו"ד אביר כץ (להלן - המגשר).

            באמצעות המגשר, הגיעו הצדדים להסדר גישור, לפיו תשלם המבקשת למשיבה סך של 50,000 ש"ח (להלן - ההסדר).

            כיוון שהמבקשת הפקידה קודם לכן בקופת בית המשפט, במסגרת הליך עיקול שהתנהל בתיק זה, סך של 31,500 ש"ח, נקבע בהסדר, כי סכום זה "יועבר לידי התובעת בתוך 3 ימים מיום קבלת הגישור תוקף של פסק דין", והיתר, בסך  18,500 ש"ח "יועבר לידי הנתבעת (כך במקור. אין ספק, כי המדובר בטעות סופר וצ"ל: התובעת - הח"מ)  בתשלום אחד בתוך 7 ימים מיום קבלת ההסדר תוקף של פסק דין", אולם "איחור של עד 3 ימים בתשלום לא יהווה הפרה של הסדר זה".

            עוד הוסכם (בסעיף 7 להסדר): "היה ולא ישולמו התשלומים כאמור בסעיף 3 לעיל במלואם ובמועדם יעמוד מלוא סכום התביעה, לפירעון מיידי בתוספת שכ"ט עו"ד, וכשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית  מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל" (להלן - הסנקציה) .

            (עותק חתום של ההסדר צורף כנספח ג' לתובענה, עותק קריא שלו צורף כנספח ב' לתגובת המשיבה בבש"א 162723/07, שהמשיבה ביקשה לראות בה גם תשובה לתובענה, להלן - התגובה).

3.         המבקשת יוצגה בכל אותו הליך על ידי עו"ד יהודה שלזינגר, והמשיבה יוצגה על ידי עו"ד מאיר לוי.

4.         ההסדר עצמו לא נחתם בפני המגשר, אלא נשלח על ידי המגשר לבאי כח הצדדים. הצדדים ובאי כוחם חתמו עליו בנפרד, החזירו אותו למגשר וקיבלו ממנו בחזרה עותק חתום על ידי שני הצדדים.

מעדותו של עו"ד  שלזינגר בבית המשפט (עמ' 13- 8) לא הוברר לגמרי, האם העותק שנשלח אליו על ידי המגשר היה חתום קודם לכן על ידי הצד השני אם לאו, והצדדים האריכו דברים בענין זה. לאור מסקנתי להלן, אינני מוצא צורך להכריע במחלוקת זו.

5.         עו"ד שלזינגר טוען עוד, כי במקביל לקבלת ההסדר מהמגשר, שוחח עמו המגשר ואמר לו כי לטענת עו"ד לוי, ההסכמה שהושגה בין הצדדים היתה להוסיף מע"מ על הסכום של 50,000 ש"ח. עו"ד שלזינגר השיב לו, כי ההסכמה היתה שהסכום יכלול מע"מ, והוא ביקש מהמגשר לשוחח בענין זה עם עו"ד לוי ולשכנע אותו להסכים לכך.

            עו"ד שלזינגר אינו חולק על כך, שעל פי נוסח ההסדר שנשלח על ידי הצדדים, הסכום של 50,000 ש"ח אכן כולל מע"מ, ובעדותו גם לא שלל את האפשרות שנוסח זה נשלח אליו עוד קודם לשיחתו עם המגשר. אך, לדבריו (עמ' 10), מה שענין אותו אינו הנוסח שנחתם על ידי הצדדים, אלא הנוסח שיוגש לבית המשפט. כיוון שלא רצה להכשיל את ההסדר, נתן, כלשונו, "יד חופשית" למגשר בענין זה, אולם בסופו של דבר הוא לא ידע, לדבריו, מהו הנוסח שהוגש לבית המשפט.

6.         גירסתו זו של עו"ד שלזינגר מעלה תמיהה. זאת משום, שכאמור, הוא איננו חולק על כך, שהוא ומרשתו חתמו על נוסח, לפיו הסכום האמור כולל מע"מ, וכיצד היה יכול להיות מוגש נוסח אחר, בלא שהם חתמו עליו?

            יחד עם זאת, ראוי לציין, כי עו"ד לוי, בהגינות יש לומר, לא זכר אך גם לא שלל שיחה עם המגשר בענין המע"מ (עמ' 14).

7.         בית המשפט (כב' השופטת גרוסמן) נתן פסק דין לאישור ההסדר ביום 23.3.07 (נספח ד' לתגובה). פסק הדין הגיע לידי באי כוח הצדדים בסוף חודש מרץ (שלזינגר, סעיף 9 לתצהירו; לוי, סעיף 11 לתצהירו).

            עו"ד שלזינגר טוען (סעיף 9 לתצהירו), כי ההסדר עצמו לא צורף לפסק הדין.

            מהאמור בתצהירו של עו"ד לוי (סעיף 14), ניתן להבין, כי גם לעותק שנשלח אליו לא צורף הסדר חתום. מכל מקום, הוא לא שלל את גירסתו בנדון של עו"ד שלזינגר, אלא טען שנוסח ההסדר היה ברור וידוע, כך שלא היה צורך לצרפו לפסק הדין.

8.         עו"ד שלזינגר הוסיף וטען, כי שעה שקיבל את פסק הדין, הוא רצה לברר מהו הנוסח שצורף לפסק הדין.

            לשם כך פנה למזכירות בית המשפט, אולם התיק כבר נשלח לארכיון בית המשפט.