סמכותו העניינית של רשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת פרעתי (מזונות).

בפני בקשת החייב בטענת "פרעתי", אשר בבסיסה טענת החייב, לפיה  

אינו חב בתשלום המזונות לידי הזוכה, בגין תקופות במהלך התגוררו

 שני הקטינים, או אחד מהם, בביתו.              

בדיון שהתקיים בפני, ביום 25.10.11, נחקרו הצדדים וכן מרבית   

המצהירים מטעמם, למעט עדה מטעם הזוכה, אשר נבצר ממנה להתייצב  

באותו היום בעטיין של נסיבות בריאותיות.                      

בדיון זה, יוצגה הזוכה ע"י עו"ד קסלר.                        

עובר לדיון הנוסף שהתקיים ובסמוך לו, החליפה הזוכה את ייצוגה, 

ובאת כוחה החדשה, עוה"ד אסולין-אברמוב, הגישה בקשה לדחיית     

הבקשה בטענת "פרעתי", מן הטעם של היעדר סמכות עניינית.        

תגובת החייב לטענתה זו של הזוכה הוגשה ביום 24.01.12, ובמסגרת 

הדיון טענו ב"כ הצדדים לעניין זה בפני.                       

טענת הזוכה הינה, כי רשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות מלדון בטענת 

החייב, שכן סמכותו היחידה הינה ליישם הוראות פסק הדין, המוגש  

לביצוע ובמקרה זה, הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין.   

הסכם הגירושין קובע את חובתו של החייב במזונות הקטינים, ולו   

חפץ החייב לעתור לשינוי הוראות פסק הדין, היה עליו לעשות כן   

בפני ביהמ"ש לענייני משפחה, הוא הערכאה הרלוונטית לעניין זה.  

זאת ועוד, טוענת ב"כ הזוכה, כי משמורת הילדים נקבעת ע"י ביהמ"ש

 לענייני משפחה, תוך ראיית טובת הילד ובהתאם להוראות החוק ורשם

 ההוצאה לפועל אינו מוסמך לשנות פסיקתו של ביהמ"ש לעניין זה.  

מנגד, טוען ב"כ החייב, כי בקשתו אינה לשנות מהוראות פסק הדין, 

אלא לערוך בירור עובדתי בלבד אודות פרט טכני, שבמרכזו השאלה,  

היכן נמצאו הקטינים, פיזית, בתקופה הרלוונטית. עוד טוען החייב,

 כי כל עוד מדובר בהסכמה מאוחרת, אשר אין בה בכדי לשנות       

לחלוטין ולבטל את הוראות פסק הדין, הרי שרשם ההוצאה לפועל     

מוסמך לדון בה. טענתו של החייב היא, כי הואיל והקטינים התגוררו

 בתקופה הרלוונטית בביתו, לא היה מחויב להעביר לידי הזוכה את  

מזונותיהם, שכן באותה התקופה הוא זן אותם ואם יקבע שכן היה    

עליו להעביר הכספים לידיה, ימצא כי הוא ישלם פעמיים את אותו   

החיוב.                                                      

כמו כן, טוען ב"כ החייב באשר למועד העלאת טענת חוסר הסמכות    

העניינית, כי המדובר בשלב מאוחר של ההליך, ולא בכדי. לטענת ב"כ

 החייב, טענה זו הועלתה בחוסר תום לב, רק משהחליפה הזוכה      

ייצוגה ולאחר שהדיון הראשון התנהל שלא לשביעות רצונה.         

בתשובה, טענה ב"כ הזוכה, כי טענת סמכות עניינית ניתן להעלות   

בכל שלב של הדיון.                                           

לאחר הדיון, הוריתי לצדדים לסכם, תחילה בנושא הסמכות העניינית,

 ומשהוגשו בפני סיכומיהם, להלן החלטתי בבקשת הזוכה.           

דיון והכרעה:                                                

תחילה, אדון בסוגיית מועד העלאת טענת חוסר הסמכות העניינית.   

עפ"י הגישה המסורתית, ניתן היה להעלות טענת חוסר סמכות עניינית

 בכל שלב של הדיון, אף בשלב הערעור (י.זוסמן, סדרי הדין       

האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 819; בג"צ 6103/93 סימה לוי 

נ בית הדין הרבני הגדול, פד"י מח(4) 591, 618-619; ע"א 119/87 

מונדר חדר מהרג נ רפיקה עייסא רמדאן ואח', פ"ד מד  (4) 377,   

381).

התוצאה של קבלת הטענה הובילה לבטלות מוחלטת של הדיון או 

ההחלטה שניתנו בחוסר סמכות. עם השנים, ועל רקע התפתחות        

דוקטרינת ה"בטלות היחסית" במשפטנו, חל שינוי בפסיקה בסוגיה זו,

 ונראה כי כיום לא ניתן להעלות את שאלת הסמכות העניינית בכל   

שלב משלבי הדיון.                                            

כמצוין בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 
מהדורה תשיעית, עמ' 13:                                      
"בעבר היה מקובל שטענה של סמכות ענינית, היורדת לשורשו של     
ההליך המשפט, ניתן להעלותה בכל שלב של הדיון. אולם, לאחרונה,  
מתחזקת והולכת בפסיקה המגמה שלא להיזקק לטענת היעדר סמכות     
ענינית הנטענת באיחור."                                      
וראו: רע"א11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח(3) 49;              
      ע"א1049/94 דור אנרגיה בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820;     
      רע"א 6630/00 ועד הנאמנים ת"א יפו נ' סילקו, פ"ד נו(6)  
      913;                                                  
      רע"א(עליון) 3640/03 דקל נ' דקל (2007, פורסם במאגרים   
      [פורסם בנבו]).                              

          
התוצאה אינה בטלות ההליך באופן אוטומטי, ולבית המשפט שיקול דעת
 רחב שלא לאפשר העלאת הטענה (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988)   
בע"מ נ' חמדן ואח', פ"ד נ(5) 820, 829; ע"א4796/95 אלחוברה    
חסין איברהים נ' אלעוברה עלי איברהים, פ"ד נא(2) 669, 675;    
רע"א6630/00 ועד נאמנים ת"א-יפו נ' סילקו, פ"ד נו (6) 913;