סמכות ענינית של בית הדין הרבני

הצדדים נישאו זל"ז ביום 3.8.74 בנישואין אזרחיים בצרפת.

בשנת 1994 עלו הצדדים ארצה ורכשו את הדירה עליה נסבה התביעה, ברח' א' בירושלים (להלן: הדירה).

בשנת 2001 או בשנת 2002, כפי שגורסת האישה, נפרדו הצדדים.

ביום 20.8.2002 חתמו הצדדים על הסכם פרידה שלא אושר על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני (להלן: ההסכם).

ביום 22.12.02, בסמוך לחתימה על ההסכם, שכאמור לא אושר באמצעות פסק דין, הגישה האישה תביעת גירושין (להלן: התביעה הראשונה) כנגד המבקש בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין הרבני). בית הדין הרבני העניק, בעקבות בקשת האישה, צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המבקש, וכן צו עיקול כנגד רכושו של המבקש.

בד בבד, הגיש האיש תביעת גירושין מטעמו לבית הדין הרבני, במסגרתה עתר לאכיפת הסכם ממון שעליו חתמו הצדדים בצרפת עובר לנישואיהם.

בית הדין הרבני קיים מספר דיונים בתביעות שהוגשו, ובמהלכם עמדה על הפרק בעיקר סוגיית גיורה של האישה והצורך במתן גט לחומרא משהצדדים לא נישאו כדמו"י. בין היתר, נידונה שאלת הסמכות העניינית של בית הדין הרבני לעניין הרכוש, משב"כ האישה דאז טען כנגד סמכותו.

ביום 7.4.03 התגרשו הצדדים בגט לחומרא.

ביום 15.12.03, לאחר דיונים בעניין סמכות בית הדין כאמור, קבע בית הדין הרבני בהחלטה שכותרתה "פסק דין" כדלקמן:

"לאחר שמיעת טו"מ הצדדים ועיון בחומר שבתיק, ביה"ד מחליט כי הסמכות לדון ברכוש הצדדים נתונה לביה"ד מהנימוקים שהעלתה באת כוח האיש, ובעיקר שבא כוח האישה עצמו והאישה לא העלו טענות של חוסר סמכות, אלא רק בזמן האחרון".

לאחר מתן החלטה זו לא ניתנה כל החלטה אחרת על ידי בית הדין הרבני בעניינם של הצדדים, לרבות כל החלטה אופרטיבית בעניין רכושם.

 ביום 26.12.03 נסגר התיק בבית הדין הרבני מסיבה שלא הובהרה לבית המשפט.

ביום 9.12.10 הגישה האישה את התובענה שבפניי, ובמסגרתה היא עותרת לפירוק השיתוף בדירה הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, וכן לדמי שימוש בגין התקופה שממועד הגירושין ועד היום.

זמן קצר לאחר מכן, ביום 21.12.10, הגיש המבקש תביעה לסעד הצהרתי בבית הדין הרבני בנוגע לדירה נשוא הליך זה. במקביל, הגיש המבקש בקשה לבית הדין הרבני ובה עתר כי בית הדין יורה שהסמכות לדון ברכוש הצדדים נתונה לו.

 ביום 22.12.10 ניתנה החלטה על ידי כב' הדיין הרב מאזוז שקבעה בזו הלשון:

  "ביה"ד נעתר למבוקש, ומאשר כי ביום כ' כסלו תשס"ד נקבעה החלטה כי הסמכות העניינית בשאלות הרכוש קנויה לביה"ד".

 ומכאן, לבקשה שבפניי.