סמכות עניינית של בהמ"ש

1. המחלוקת בין הצדדים שלפני נוגעת לסמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לתביעה שהוגשה כנגד שני נתבעים. האחד מי שלפי הנטען עודנו בן זוג זוגה של התובעת (נתבע 1) ; השני מדינת ישראל, באמצעות רשויות המס (נתבעת 2). 
2. בלוז התביעה עתירתה של התובעת כנגד הנתבעים להכיר בהפרדה רכושית מלאה שבין נכסיה ובין נכסי נתבע 1. זאת, נוכח חובותיו של נתבע 1 (או של תאגידים שבשליטתו) למדינה, שבעניינם מנוהלים הליכי אכיפה גם כנגדה וכנגד נכסים רשומים שלה. בתמצית, התובעת עותרת לקבוע כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית מלאה ולמעשה מכלול הנכסים שפירטה בכתב התביעה הם נכסיה (החל בנכסי מקרקעין וכלה במיטלטלין שבבית המשותף). 
3. נתבעת 2 טוענת כי למעשה מדובר במחלוקת ישירה שבין בני הזוג ובין המדינה כנושה ואין לפנינו סכסוך בענייני משפחה. משכך אין קנויה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה ואף אין יתרון מקצועי אמיתי לערכאה זו לברר את טענות המדינה במישור חבויות המס, פעולות המינהל והברחות נכסים נטענות של תאגידים חייבי מס שביצע לשיטת המדינה נתבע 1 ונרשמו על שם התובעת. לפיכך עותרת נתבעת 2 לסלק התובענה על הסף.
4. הוחלפו כתבי טענות הנוגעות לשאלת הסמכות העניינית כאשר התובעת ונתבע 1 טוענים שסמכותו של בית המשפט זה היא להידרש למחלוקת שבין הצדדים, הואיל וקיימות מחלוקות של ממש בין התובעת ובן זוגה. 
5. מאחר שדומה כי מכתב התביעה ומכתב ההגנה לא עלו מחלוקות של ממש בין בני הזוג עצמם, והואיל וגם כתבי הטענות השונים שהוגשו בעניין הסמכות לא פרטו את גדרי המחלוקת הספציפית בעניין נכסי בני הזוג (ככל שקיימת), זימנתי את הצדדים לישיבת היום שבמהלכה ביקשתי לברר בין היתר אל מול נתבע 1 מהי המחלוקת שבינו ובין התובעת. 
6. במעמד הדיון ביקשה גם התובעת לשאת דברים וכמובן שרשות זו ניתנה לה. מדברי הצדדים עצמם עולה מפורשות, כי חרף המצב הבעייתי שבו מצויים הצדדים (שעודם מתגוררים תחת אותה קורת גג הגם שנטען לפני שהתובעת התבקשה לעזוב את בית המגורים) וייתכן שגם התחושות הקשות שביניהם, הלכה למעשה התובעת ונתבע 1 מציגים חזית אחידה בכל הנוגע לתמונת המצב ולמשטר הרכושי בענייניהם. 
7. כך למשל, טען נתבע 1: "... הטענה שלי ביחס לתביעה שלפני אני משיב אני יודע על מה התביעה. התביעה אומרת הרכוש שלה לגבי המע"מ לא שלי ואני טוען דבר פשוט מאוד אני מרגיש שפגעתי בה הרסתי לה את החיים זה מה שאני מרגיש. היא לא צריכה עיקול על 24,000 ₪. אני מרגיש עבדתי עם הגברת הזו שנים אנחנו מנסים להביא ילד איתה לא הצלחתי הרסתי לה את החיים ובא מע"מ ולקח לה הכל שלה לא שלי, אני סך הכל הזקתי לה. לא טוב לי בבית כל יום היא רבה איתי אנחנו לא הולכים למשטרה כי אנחנו ילדים מבוגרים, יש ילד בצבא לא נעים לי..." (עמוד 3 שורות 6-11 לפרוטוקול).

8. התובעת אף היא אישרה בדבריה כי חרף תחושותיה הקשות, למעשה עיקר טענותיה מופנות כלפי רשויות המדינה ואין למעשה מחלוקת אמיתית בינה לבין נתבע 1 בכל הנוגע להתנהלותם הרכושית (למצער, בכל הנוגע לעיקרה של התנהלות זו).  "...באתי בלי חובות כל החיים שלי שהגעתי לארץ לא היה לי חובות באתי מסודרת לקשר עם חשק לבנות בית. מה הבאתי לו לא מעניין הוא לא בן אדם שדופק אותי הוא גם לא ידפוק אותי אני יודעת את זה. אני יודעת שזה בן אדם שאני יכולה לסמוך עליו עד עכשיו. אני ידעתי שיש לו תסבוכת התייעצתי עם עו"ד ואף אחד לא הסכים לחתים אותנו על הסכם ממון..." (עמוד 4 שורות 24-27 לפרוטוקול).

9. בנוסף, וכאמור, גם עיון בכתב התביעה וכתב ההגנה מטעם נתבע 1 מגלה למעשה כי עיקרה המכריע של התביעה (אם לא כולה) מוסכם ומקובל על נתבע 1 (ראו בכתב ההגנה, לרבות התייחסות הנתבע 1 לטענות התובעת בדמות מגרש שנרכש). 
10. למעשה, למעט טענה כללית לפיה התובעת ונתבע 1 נקלעו לסכסוך עקב חובותיו של נתבע 1, (שמוסכם בין בני הזוג כי אין ליחסם לתובעת), ולמעט טענה כללית לפיה חלק מן המיטלטלין בבית המגורים שייכים לנתבע 1, אין עולה לפני מכתבי הטענות כל מחלוקת אמיתית. זאת, לא ביחס למשטר הרכוש הנטען בין הצדדים ולא באשר למקורם הנטען של כספים ששימשו לרכישת נכסים, והצדדים מציגים חזית אחידה בהקשר זה אל מול רשויות המס. 
11. בנסיבות אלה אף ניתנה לבעלי הדין שהות לנסות ולהגיע לפתרון מוסכם גם במהלך הדיון. אלא שלאחר הפסקה הודיעו הצדדים, כי לא הצליחו להגיע להבנות. לאחר ההפסקה נטענה הטענה כי בין הצדדים מחלוקת לעניין מיטלטלין, כפי הנראה ובעיקר, תכשיטים של התובעת. אולם למעט טענות כלליות בכתב התביעה ובכתב ההגנה מטעם נתבע 1 ביחס למחלוקת לעניין מיטלטלין דבר לא פורט בהקשר זה.
12. סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה נגזרת מהוראות סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995, הקובע כי בית משפט זה קונה סמכות לדון בתובענה אזרחית בין אדם לבין בני משפחתו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. 
13. דומני שהאמור לעיל מבהיר כי למעשה, גם אם מצויים בני הזוג כעת בסכסוך, הרי שעילת התובענה שלפני, כפי שטען בצדק בא כוח היועמ"ש, איננה סכסוך בתוך המשפחה. עילת התובענה שלפני נשענת ביסודה על סכסוך אזרחי שבין המדינה כנושה, ובין נתבע 1 והתובעת.
14. בנסיבות אלה אכן עסקינן בתובענה אזרחית שלא נסובה על הסכסוך שבין בני הזוג.  
15. ככל שטענת התובעת ו/ו נתבע 1, היא כי נתגלע ביניהם סכסוך של ממש לעניין הרכוש הרי שכתבי הטענות אינם מגלים סכסוך זה לבד מהטענות הכלליות  בעניין המיטלטלין או טענות עלומות לעניין כספים.  בוודאי שנוסחם של כתבי הטענות שהגישו התובעת והנתבע 1 אינם מאפשרים לבור את הפלוגתאות, ככל שאמנם ישנן, מן המוסכמות הרבות שעליהן מסכימים התובעת ונתבע 1. 
16. ככל שטענות התובעת ונתבע 1 מצטמצמות אך לחלוקת המיטלטלין ביניהם (או קרוב לכך, שכן כאמור כתבי הטענות אינם מגלים מחלוקת ספציפית), הרי שלכל היותר ניתן לקבוע כי מדובר בסוגיות אינצידנטליות אשר היה אולי מקום להביאן ולבררן במסגרת הליך ספציפי ומובחן ; הליך שהיה מאפשר הכרעה יעילה ומהירה, בסכסוך הנקודתי, ככל שישנו, בין בני הזוג.
17. אולם כאמור, עיקרה של המחלוקת אם לא כולה, כעולה הן מדברי הצדדים לפני והן מכתבי הטענות, הוא בין המדינה ובין בני הזוג, כחזית אחת. מחלוקת זו, אין דינה להתברר לפני בית משפט זה.