סמכות עיריית כרמיאל לגבות אגרות חיבור רשת פרטית וזכויות מים

1.         שתי שאלות עיקריות מצריכות הכרעה בתובענה זו, כדלקמן :

א.         האם אגרות מים (אגרת חיבור רשת פרטית וזכויות מים) ששולמו ע"י התובעות לנתבעת עפ"י דרישתה, בשנים 1997-2003, בגין בניה שביצעו התובעות בזמנים שונים ובשלושה פרוייקטים שונים ברחבי שטחה המוניציפאלי של העיר כרמיאל, נדרשו כדין ע"י הנתבעת או שמא שלא כדין ?

ב.         במידה ונמצא כי דרישות תשלום אגרות המים דלעיל, שתיהן או אחת מהן, נעשו שלא כדין, האם זכאיות התובעות להשבה, כתביעתן בתובענה זו ?

2.         התובעות הינן חברות בע"מ, שעוסקות בתחום עבודות הבניה. לשם הקיצור, נכנה את התובעת 1 בשם "פרץ", ואת התובעת 2 בשם "פרץ 93".

3.         הנתבעת, עיריית כרמיאל, הינה הרשות המקומית, אשר בשטחה המוניציפאלי בוצעו ע"י התובעות, בשיתוף עם משרד הבינוי והשיכון (להלן: "משב"ש") שלושה פרוייקטים של בניה, בין השנים 1997-2003, כפי שיפורט להלן.

טענות התובעות בכתב התביעה .

4.         בין השנים 1997-2003 התקשרו התובעות עם משב"ש בהסכם בניה ופיתוח של שלושה פרוייקטים כדלקמן:

א.         פרוייקט נאות מרדכי - במסגרתו נבנו 50 יחידות דיור ע"י פרץ (להלן: "הפרוייקט הראשון"). 

ב.         פרוייקט יפה נוף - במסגרתו נבנו 92 יחידות דיור ע"י פרץ (להלן: "הפרוייקט השני").

ג.          פרוייקט גני יהב - במסגרתו נבנו 72 יחידות דיור ע"י פרץ 93 (להלן: "הפרוייקט השלישי"). 

5.         התובעות טוענות כי הנתבעת דרשה מהן, כתנאי למתן היתרי בניה לשלושת הפרוייקטים דלעיל, לשלם לה בין היתר אגרת חיבור רשת פרטית וזכויות מים (להלן: "אגרות המים") בסכום קרן כולל של 313,817 ש"ח.

6.         התובעות טוענות כי דרישת הנתבעת לתשלום אגרות המים דלעיל היתה שלא כדין ובלא סמכות, וכי הנתבעת לא היתה רשאית לדורשן ולגבותן, מכל אחד מהטעמים הבאים:

א.         עפ"י הדין אין הרשות המקומית רשאית לגבות את אגרות המים דלעיל, כאשר לא היא זו אשר נשאה בהוצאות ביצוע העבודה.

            אמנם נכון כי בהסכמים שנחתמו בין התובעות למשב"ש ישנו סעיף הקובע כי על התובעות לשלם לרשות המקומית אגרה או היטל שיידרשו, אולם צויין שם כי דרישת תשלום זו צריכה להיות אך ורק "עפ"י החוק". אולם, וכפי שכבר נפסק ע"י בתיהמ"ש, עיריה שלא נשאה בהוצאה בגין תשתית ו/או פיתוח, אינה זכאית לגבות כספים שמטרתם להכניס לקופתה אמצעי לביצוע העבודה, ואם גבתה הרי זו גזילה וחלה חובת השבה.

            התובעות מציינות כי עפ"י החוזים שנחתמו בינן ובין משב"ש, התחייב משב"ש לבצע את כל עבודות הפיתוח הכללי, אולם במימונן של התובעות. משכך, הנתבעת לא הוציאה, ולא היתה אמורה להוציא כספים, בגין עבודות חיבור המים. משכך, דרישתה של הנתבעת לאגרות המים היתה שלא כדין ובלא סמכות.

ב.         מאחר והתובעות שילמו את תשלומי הפיתוח למשב"ש עפ"י ההסכם ביניהן, הרי שגביית אגרות המים ע"י הנתבעת מהווה תביעה בכפל שלא כדין.

ג.          בגבייתן של אגרות המים כמפורט לעיל, התעשרה הנתבעת שלא כדין, ולכן גם מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט זכאיות התובעות להשבת הסכומים ששילמו בגין אגרות אלה.

ד.         לגבי התשלום בגין זכויות מים, מציינות התובעות באופן פרטני כי מדובר בחיוב המצוץ מן האצבע, ללא כל בסיס חוקי ולכן קמה החובה להשבתו.

ה.         התובעות מציינות כי כל תשלום מתשלומי אגרות המים יש לראותו כתשלום שנעשה תחת מחאה ו/או אילוץ ובאין כל ברירה אחרת. אם לא היו משלמים תשלום כלשהו, לא היה ניתן לה היתר הבניה הרלבנטי.