סמכות נמשכת לאחר דחיית תביעת גירושין וחוסר תום לב דיוני

 החלטה 

1. בפניי בקשת המבקשת לדחייה על הסף של תובענה שהגיש המשיב לפרוק השיתוף בדירה של הצדדים (להלן: "הדירה") ותשלום דמי שימוש (להלן: "התביעה"), לנוכח טענת המבקשת כי הסמכות מסורה לבית הדין הרבני.
2. העובדות הצריכות לעניין הינן כלהלן:
• ביום 21.5.2006 הגיש המשיב תביעת גירושין לה נכרכו נושא מזונות האשה וענייני הרכוש, תוך החרגת הדירה מכלל עניניי הרכוש שנכרכו, לנוכח הצהרת המשיב, כי בכוונתו להגיש תביעה לפרוק השיתוף לבית המשפט לעניניי משפחה.
• סמוך לאחר מכן, ביום 12.6.2006, הגישה המבקשת תביעת שלום בית ומדור ספציפי ועתרה לסעדים זמניים. במסגרת הליך זה הורה בית הדין הרבני, בין השאר, על עיקול הדירה.
• ביום 10.8.2006 הגיש המשיב תביעה לפרוק השיתוף בדירה לבית המשפט לענייני משפחה.
• ביום 12.9.2006 הסכימו הצדדים, במסגרת דיון שהתקיים בבית הדין הרבני, כי הנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין הינם בסמכות בית הדין הרבני, להוציא נושא הדירה, לגביו נותרו הצדדים חלוקים בשאלת הסמכות.
• ביום 25.2.2007 החליט המותב שדן בתביעת פרוק השיתוף (כב' השופטת קופלמן פרדו), כי בית הדין הרבני הוא המוסמך להכריע בשאלת הסמכות לדון בתביעת פרוק השיתוף בדירה.
• ביום 9.7.2007 החליט בית הדין הרבני כי מחד גיסא פיצול התביעות בו נקט המשיב אינו פוגם בכנות כריכת הרכוש אך, מאידך גיסא קבע כי המבקשת כרכה כדין את נושא הדירה לתביעת הגירושין של הבעל מכח טענותיה בעל פה בפני בית הדין. כפועל יוצא החליט בית הדין הרבני, כי הסמכות לדון בענין פרוק השיתוף בדירה הינה לבית הדין הרבני.
• ביום 5.11.2009 הורה בית הדין על הגשת סיכומים בתביעת הגירושין בקובעו כי "לאחר מתן פסה"ד ביה"ד יחליט על המשך ההליכים בתביעת הרכוש".
• ביום 13.7.2010 דחה בית הדין הרבני את תביעת הגירושין תוך שהוא ממליץ לצדדים "להגיע להסכם גירושין".
• המבקשת איננה טוענת כי לאחר פסק הדין התנהלו הליכים כלשהם בבית הדין הרבני.
• ביום 17.6.2013 הגיש המשיב את התביעה נשוא החלטה זו.
3. טענות המבקשת הינן בתמצית כלהלן:
• בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בתביעה לנוכח החלטתו בנדון ולנוכח ההחלטות והצוים שניתנו במסגרת ההליכים שהתנהלו בפניו.
• סמכותו הנמשכת של בית הדין הרבני נלמדת מקביעתו כי ימשיך וידון בנושאים הרכושיים לאחר מתן פסק הדין בנושא הגירושין.
• מפסק דינו של בית הדין הרבני עולה שהמשיב לא הופטר מחובותיו כלפי המבקשת, ובכללם מדורה, עובדה המעידה,לשיטתה, כי נושא הדירה ממשיך להיות בסמכות בית הדין הרבני.
• המלצת בית הדין הרבני כי הצדדים יגיעו להסכם גירושין משמעותה, שבית הדין הרבני ממשיך לאחוז בסמכותו לדון בנושאים הרכושיים אם המו"מ לא יעלה יפה.