סמכות נזיקין למסורבת גט

1.         זוהי בקשה למחיקה על הסף של תביעת נזיקין, שהגישה המשיבה (התובעת) כנגד המשיב (הנתבע) לפיצוי בגין נזק ממוני ונזק כללי של כאב, סבל וכו', הנובעים בעיקר מסרבנותו של המבקש ליתן למשיבה גט פיטורין, על אף שחוייב לעשות כן, על פי החלטת כב' ביה"ד הרבני.

2.         העובדות הצריכות לעניין הן:

א.         המבקש והמשיבה נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1987 ומנישואיהם נולדו להם שתי בנות.

ב.         היחסים בין בני הזוג התערערו ובשנת 1996 תבעה האשה את הבעל לגירושין ולמזונות בביה"ד הרבני ב....

ג.          שנתיים לאחר מכן חייב כב' ביה"ד את הנתבע לגרש את אשתו בקבעו שבמקרה שלא יציית להחלטת ביה"ד הוא יחוייב בתשלום הכתובה וביה"ד ידון בכפייתו לתת גט.

ד.         הנתבע לא שעה להחלטה האמורה ובאפריל 2000 חייב כב' ביה" ד ב... את הבעל במזונות מדין מעוכבת.

ה.         באוקטובר 2000 חזר כב' ביה"ד על החלטתו וקבע שיש לכפות על הבעל לתת גט לאשתו.

ו.          בינואר 2002 נתן כב' ביה"ד הרבני האזורי ב... פסק דין אשר מטרתו לכפות על הנתבע ליתן גט לאשתו. נפסק שיש לאסור את הנתבע למשך 5 שנים, החל מאותו יום.

ז.          משלא הועיל המאסר והנתבע נותר במריו, גם לאחר חצי שנה מאסר, הטיל כב' ביה"ד סנקציה נוספת כנגד הנתבע, בתוך הכלא, מכח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ"ה - 1995 (להלן - "חוק קיום פסקי דין של גירושין").

ח.         גם סנקציה זו לא גרמה לנתבע ליתן גט לאשתו ובעת כתיבת שורות אלה ממשיך הנתבע לרצות מאסר בבית הכלא.

אדון בטענות המבקש לאו דוקא לפי סדר העלאתן בבקשה.

3.        העדר סמכות עניינית

עיקרי טענה זו הן:

א.    תביעת נזיקין בין בני זוג, אשר עילתה אי מתן גט, אינה מצויה כלל בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אלא בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. זוהי תביעה הנובעת ממעמד הנישואין ומהם היא שואבת את מעמדה. המדובר הן "בעניין נישואין" והן "בעניין גירושין".

ב.   לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות להפעיל לחץ על הנתבע לכפות את פסק הדין של בית הדין הרבני.

ג.   הצדדים קיבלו על עצמם את סמכותו של בית הדין הרבני לדיון כולל במחלוקות שהיו ביניהם, לרבות כלל ענייני הרכוש ומסיבה זו "אין למשוך סמכות מוקנית זו מבית הדין הרבני".

ד.   רק לבית הדין הרבני סמכות להחליט אם גט שינתן בעקבות אכיפה הינו גט מעושה.

4.         המבקש ביקש להסתמך בעניין זה על פסקי הדין בע"א 404/66 מרום נ' מרום , פ"ד כא(1) 673, בע"א 4398/90 קינדלר נ' הניג , פ"ד מח(5) 403, בהם נקבע שתביעת פיצויים בשל הפרת חוזה גירושין בין יהודים, מסורה לשיפוט בית הדין הרבני ואין לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בו, ועל ה"פ (ת"א) 437/92 שמעון נ' שמעון , תק - מח 93 (1) 221 בו קבע כבוד השופט גורן שאין לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתביעת פיצויים מכח הסכם בשל אי מתן גט.

5.         המשיבה חלקה על טענות אלה וביקשה להסתמך על החלטת כבוד השופט גרינברגר בתמ"ש (י-ם) 3950/00 ועל החלטת כב' סגן הנשיא, פיליפ מרכוס, בתמ"ש (י-ם) 9101/00.