סמכות מקומית - ביה'ד הגדול

הערעור בתיק זה נסב על סמכות מקומית. הצדדים תושבי [...], והדיון בעניינם - תביעת שלום הבית של המערער ותביעת המשיבה לגירושין -  התקיים בביה"ד בפתח תקוה. ב"כ המערער סבור שלפי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים התשנ"ג (להלן: "תקנות הדיון) - קביעת אזורי שיפוט - היה צורך לקיים את הדיונים בביה"ד בנתניה. על כך הערעור.

ראוי היה שלא להגיש כלל ערעור זה. נפרט:

א. הדיון בביה"ד בפ"ת בתביעת שלום הבית של המערער, התקיים שם לבקשתו וביוזמתו. התקיימו דיונים והוגשו סיכומים. תביעת הגירושין של המשיבה הוגשה לאחר מכן לאותו בי"ד, וכאן "נזכר" המערער שהסמכות המקומית נתונה בעצם לביה"ד בנתניה. זהו מעשה שלא יעשה.

ב. סמכות מקומית אינה דומה לסמכות עניינית. נושא שאינו בסמכותו העניינית של בי"ד רבני, ניתן לתקיפה גם בשלב מאוחר. אולם נושא הנמצא בסמכותו העניינית של ביה"ד, והמחלוקת היא רק לגבי הסמכות המקומית, לא יכול לעלות אלא בהזדמנות הראשונה בלבד. גם זאת ניתן להיעשות רק תוך 30 יום ממועד קבלת התביעה [סעיף י"ט(1) לתקנות הדיון]. המערער החמיץ גם הזדמנות זו.

ג. תקנות הדיון בענין זה נועדו רק לקבוע סדרי עבודה מתוקנים בין בתי הדין, אולם כאשר הצדדים מסכימים לסמכות מקומית של בי"ד מסוים וגם ביה"ד מסכים לכך, אין מקום לשינוי מקום הדיון.

ד. במאזן בין פרוצדורה משפטית ובין עינוי דין, יש להעדיף את מניעת עינוי הדין. הצדדים התדיינו ארוכות בביה"ד בפ"ת בנושא תביעת שלום הבית של המערער. תביעת הגירושין של המשיבה, היא הצד השני של מטבע שלום הבית. פיצול הדיון, הוא עינוי דין לכל דבר.

ה. נושא הסמכות המקומית נתון לשיקולו של ביה"ד, כאמור בתקנות הדיון (סעיף טז). הדברים האמורים בהחלטת ביה"ד מיום כג טבת תשס"ו, מהוים נימוק מספיק להחלטה.

ו. המערער אינו יכול להלין על בירור תביעתו לשלום בית שהתבררה בביה"ד בפ"ת לבקשתו וביוזמתו. לפי תקנות הדיון(סעיף י"ח), תביעת נגד או תביעת אגב יש להגיש באותו בי"ד. תביעת גירושין, היא תביעת נגד.

מן האמור לעיל עולה שהערעור חסר כל בסיס, וטוב היה אם לא הוגש. יש לחייב את המערער בהוצאות בסך 2000 שקל.

ניתן ביום י"ט טבת תשס"ז ( 09/01/2007)

(-) הרב שלמה דיכובסקי, דיין - יו"ר            (-) הרב אברהם שרמן,  דיין      (-) הרב ציון בוארון, דיין              התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: