סמכות לדון בתביעה לביטול הסכם ממון

1.         הסוגיה העומדת להכרעה בהחלטה זו הינה סילוקן על הסף של שתי תביעות אותן הגישה המשיבה כאן (להלן: "האישה") כנגד המבקש כאן (להלן: "הבעל"): תביעה למזונות אישה נשוא תמ"ש 43890/05 (כאשר תביעה זו הינה אף למזונות קטין, חלק אשר אין לגביו מחלוקת) ותביעה רכושית נשוא תמ"ש 43891/05.

            הבקשות לסילוק על הסף הוגשו במסגרת בש"א 6914/06 ובש"א 3495/06.

2.         קיצור העובדות

*           הצדדים נישאו ז"לז כדמו"י ביום.... מנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, אחד מהם קטין.

*           עת התגלע סכסוך, פנו הצדדים לרב א... מ..., לצורך גיבוש הסכמות. 

*           ביום 27.6.02 חתמו הצדדים על הסכם, אשר אושר בבית הדין הרבני בתל אביב ביום   12.11.2002 (להלן: "ההסכם").

*           בהסכם נקבע, בין השאר: הסכמה לגירושין (ס' 2 להסכם); הסדרים באשר למשמורת וסדרי ראייה (ס' 3-11 להסכם); מזונות בגובה מיליון דולר ארה"ב (ס' 12 להסכם); הסדרים לגבי הדירה, המיטלטלין הרכב וכן רכוש וזכויות אחרות (ס' 13-16 להסכם); התחייבות הבעל לשאת בהוצאות הבית והמשפחה עד מתן הגט (ס' 18 להסכם); וכן הסכמה לעניין בוררות (ס' 20 להסכם).     

*           לאחר אישור ההסכם נקבע לצדדים מועד לסידור הגט ליום 16.12.02. הצדדים הופיעו למועד זה אולם האישה סירבה להתגרש. מאז, הופיעו הצדדים פעמיים נוספות בבית הדין הרבני, גם בהן לא הגיעו לכלל הסכמה לעניין הגירושין או ההסכם. 

*           התביעות דנא הוגשו ביום 15.9.05.

3.         טענות האישה

לטענת האישה הסמכות לדון בכל הסעדים המבוקשים בשתי התביעות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני, או לבורר. נימוקיה;

*           אין צורך לפנות לבורר המוסכם בהסכם, משלושה טעמים: ראשית, הצדדים הסכימו לפנות לבורר אך ורק בעניינים העולים מההסכם, ולא בסוגיות הקשורות להפרת ההסכם; שנית, ההסכם עצמו לא שולל את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בעניין מזונות האישה. הענקת סמכות לבורר לא שוללת את סמכותו של בית המשפט אלא בכוחה רק להעניק סמכות לבורר עצמו ובמקרים מתאימים לאפשר עיכוב הליכים בבית המשפט; שלישית, גם אם היה מדובר על הסכם בוררות אקסקלוסיבי, על הבעל היה להגיש בקשה פורמאלית לעיכוב הליכים קודם להגשת כתב הגנה. בכל מקרה בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים.

*           האישה אינה מתנגדת לקבלת הסך של מיליון דולר ארה"ב, ולקיזוז סכום זה מזכותה למזונות, בכפוף לכך שלא מדובר על הסדר זכויותיה הרכושיות, לפי חוק יחסי ממון.    

*           הבעל הפר את ההסכם. לכן לאישה היתה הזכות, לפי דיני החוזים, לבטל את ההסכם בין הצדדים כפי שעשתה לכל המאוחר בתביעותיה. לאור ביטול ההסכם ממילא אין כל נפקות להוראותיו.

*           באשר לטענה כי לבית הדין הרבני יש סמכות נמשכת - אף אחד מהתנאים לסמכות נמשכת אינו מתקיים בענייננו. סמכות נמשכת תיתכן רק בעניינים נמשכים ועניין הרכוש.

הויתור על מזונות אישה ועניין ביטול ההסכם אינם עניינים נמשכים. לכאורה מזונות אישה הינו עניין בעל אופי נמשך, אך בענייננו ההסכם אינו מסדיר את גובה המזונות שתקבל המשיבה אלא מהווה ויתור חד פעמי, חוזי ומותנה על המזונות. ויתור זה אינו עניין נמשך, אלא עניין חד פעמי. 

*           עניין ביטול ההסכם מחמת פגמים בכריתתו וקל וחומר מחמת הפרתו המאוחרת אינו "עניין נמשך" ועל כן אינו מוליד סמכות נמשכת. סמכות נמשכת בנושא ביטול הסכם קיימת רק במקום בו יש תביעה לביטול הסכם מחמת טעות בעת כריתתו, אולם פגמים אחרים בכריתת ההסכם כגון הטעיה ועושק הם חיצוניים להליך שהתקיים בפני הערכאה הראשונה, ולכן אינם בגדר הסמכות הנמשכת. זאת ועוד, "הטעייה" "עושק" ו"כפייה"  הן עילות חד פעמיות הקשורות לאירוע נקודתי שאירע לפני חתימתו ואישורו של ההסכם, בעוד עילת ה"טעות" היא בעלת אופי נמשך, כל זמן שנמשכת הטעות של הצדדים להסכם.

*           לעניין ההפרה המאוחרת - ההפרה המאוחרת כלל אינה משנה משפטית את ההסכם. להיפך, ההסכם עצמו ממשיך לעמוד בתוקפו ולכן ניתן לביטול על ידי הנפגע מהפרתו המאוחרת. ההפרה המאוחרת להסכם הינה אירוע חד פעמי ומאוחר להסכם, אשר אינו קשור מבחינה משפטית להסכם שאושר ע"י ביה"ד הרבני.  

*           סמכות נמשכת תיתכן רק כאשר בית הדין הרבני דן ופסק בנושא, ולא במקום שבו בית הדין הרבני רק אישר הסכם בין הצדדים. כאשר שינוי הנסיבות הוא גדול ומשמעותי, עד כדי כך שניתן לומר שקיים סכסוך חדש לחלוטין, אין מקום לשימוש בכלל של סמכות נמשכת.