סמכות לדון בענייני רכוש וכתובה לאחר פטירת האישה

הנדון שלפנינו הוא שאלת סמכות ביה"ד לדון ברכוש ובכתובה.

העובדות

הבעל והאישה נישאו ביום כ"ו בתשרי תשס"ה (11.10.2004) לאישה היו אלו נישואין שניים ולבעל נישואין בפעם הרביעית.

מנישואין אלו נולדו לצדדים שתי בנות. לאישה בת נוספת מנישואיה הקודמים.

ביום י"ט בסיון תשע"ג (28.5.2013) פתחה האישה תיק תביעת גירושין.

בביה"ד התנהלו הליכים בנושא הגירושין והרכוש עד שביום כ"ז אלול תשע"ד 22.9.14 ניתנה החלטה:

הצדדים יתגרשו זה מזה בגט פיטורין כהסכמתם.

אין בסדור הגט כדי לפגוע בטענות מי מהצדדים לרבות תביעת הכתובה.

פסק דין זה ניתן בדיין יחיד בהסכמת הצדדים לפי תקנות הדיינים התש"ן – 1990 1. (1) (ב).

על המזכירות לקבוע מועד לדיון בהליכים הממתנים להכרעת בית הדין.

באותו יום התגרשו הצדדים בג"פ.

חודשים מספר לאחר מכן, ביום ב' בניסן תשע"ה (22.3.2015), נפטרה האישה.

טענות הצדדים

טוען הבעל כי ביה"ד נעדר סמכות לדון בנושא הכתובה והרכוש מאחר וסמכות ביה"ד לדון אך ורק בענייני נישואין של בעל ואישה.

בנדון שלפנינו הדיון הוא בין הבעל לבין יורשי האישה קרי שלושת הבנות ואין לביה"ד סמכות לדון בתביעה של צד ג'.

עוד טוען הבעל כי לא נפתח תיק תביעת כתובה.

מנגד טוענים ב"כ היורשים כי הסמכות נתונה לביה"ד ע"פ תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים תקנה ס"ט בה נאמר: