סמכות בית המשפט לקבוע הסדרי ראייה בתביעה להחזרת ילדים חטופים

1. לפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 20.5.14 בעניין הסדרי הראייה בין המשיב לבין הקטינה.

רקע בקצרה:

2. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י, ביום 30.6.2009 בישראל. סמוך לאחר נישואיהם, בחודש **** 2009, עברו להתגורר בהולנד וביום 7.2.13 נולדה הקטינה ש' (להלן: " הקטינה"). ביום 30.12.13 עזבה המבקשת (להלן: " המבקשת/ האם") ביחד עם הקטינה את הולנד והגיעה לישראל, לאחר עימות בינה לבין המשיב (להלן: " המשיב/ האב").
3. במסגרת תביעה להחזרת הקטינה ניתן פסק דין המורה על החזרת הקטינה להולנד (ר' פסק דין מיום 19.3.14). במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין, הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה שיבחן האם עלול להיגרם לקטינה נזק ממשי, פיזי או נפשי כתוצאה מהחזרתה להולנד וכן יבחן הן את מסוכנות האב והן את מסוכנות האם. לאור הסכמת הצדדים מונה מומחה לביצוע הבדיקה הנ"ל, ובימים אלו נערכות בדיקות הצדדים ע"י המומחה.
4. ביום 18.5.14 הגיש האב בקשה לקביעת הסדרי ראייה עם הקטינה. על בסיס הבקשה, ומכתב מאת ב"כ האם שצורף לה, ניתנה החלטתי (ר' החלטה מיום 20.5.14). 

טענות הצדדים:

5. ב"כ המבקשת טען כי יש לבטל את ההחלטה מאחר וניתנה במעמד צד אחד, ובהסתמך על התכתבות בין עורכי הדין. עוד נטען כי לבימ"ש זה לא נתונה הסמכות לקבוע בעניין הסדרי הראייה במסגרת תביעה להחזרת קטין על פי האמנה, וכי חובה הייתה על המשיב לפנות בעניין זה לרשות המרכזית. לגופו של עניין נטען כי ההחלטה ניתנה מבלי שביהמ"ש יתייעץ עם מומחים, וכי יש להמתין לסיום עריכת מבדקי המסוכנות ההורית. לחילופין נטען כי יש לקבוע כי הקטינה תשהה עם האב בכל שבוע שני בימים שישי-שבת, ובאותו שבוע לא תשהה עם אביה בימים חמישי וראשון בכדי שלא יווצר רצף.
6. ב"כ המשיב טען בתגובה כי אין מקום לבטל את ההחלטה מאחר ועמדת הצד שכנגד הובאה בפני ביהמ"ש באמצעות חילופי המכתבים בין ב"כ הצדדים בסוגיה זו. לטענתו, התכתובת שהוצגה אינה תכתובת לשם פשרה ועל כן אין מניעה להצגתה בפני ביהמ"ש. נוסף על כך, ב"כ המשיב חולק על הטענה בעניין חוסר סמכות של בית המשפט להכריע בסוגיית הסדרי הראייה במסגרת הליך זה, ועל הצורך בפניה לרשות המרכזית. כמו כן, ב"כ המשיב הדגיש כי על פי הסכמת הצדדים בדיקת המסוכנות נערכת לשני ההורים, וכי אין זה הגיוני למנוע קיומם של הסדרי ראייה לשני ההורים בזמן קיום הבדיקה. עוד נטען כי מאחר והמשיב מתגורר בהולנד וישהה בישראל במהלך חודש יוני בימים מסוימים בלבד, ממילא תיוותר הקטינה עם האם למשך חמישה ימים רצופים בעת שהותו בהולנד, ועל כן לא ברורה תלונת המבקשת באשר לכך שיווצר רצף שהייה עם האב למשך שלושה ימים בלבד.   

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי אין מקום לקבל את הבקשה.
8. ראשית יצוין כי עמדתו של ב"כ המבקשת לעניין הבקשה לקביעת הסדרי ראייה עמדה בפניי בעת שניתנה ההחלטה. המכתב שצורף על-ידי ב"כ המשיב אינו מכתב לצורכי פשרה וטענות ב"כ המבקשת בעניין זה אין להן כל בסיס. ההחלטה ניתנה על בסיס האמור נוכח טיבה והחשיבות שבמתן החלטה מהירה, על מנת שלא לגרום לניתוק בין הקטינה לבין אביה. עוד יצוין בהקשר זה כי לגופו של עניין, בבקשתו לביטול ההחלטה הציג ב"כ המבקשת עמדה זהה לזו שהובאה במסגרת ההתכתבות בין הצדדים, והדבר מדבר בעד עצמו.
9. שנית, איני מקבל את טענת ב"כ המבקשת באשר לחוסר סמכותו של בית משפט זה לקבוע באשר לקיומם של הסדרי ראייה. ס' 6 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) תשנ"א - 1991 קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה הדן בתביעה על פי חוק אמנת האג, נתונות הסמכויות לגבי הקטין. סעיף זה מקנה למעשה לבית המשפט למשפחה כל סמכות המוענקת לבית משפט זה על פי כל דין, גם כאשר הינו דן בהליך על פי חוק אמנת האג, למעט עניינים שהוחרגו על פי האמנה בפירוש. סמכות זו נובעת גם מהוראת תקנה 295ה (ב) (6) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד -1984, הדנה בסדרי הדין באשר לתביעה להחזרת ילדים חטופים לחוץ לארץ, וקובעת כי:

"(ב)      בית המשפט יחליט בבקשה לסעד ביניים עם הגשתה על פי צד אחד, בעניינים המפורטים להלן:

...

(6) כל צו שלדעתו ימנע פגיעה נוספת בילד או בזכויות של צדדים מעוניינים או אשר יבטיח החזרתו מרצון של הילד או למען יישוב מחלוקות בדרכי שלום."

10. עקרונית סבורני כי במהלך התקופה בה מתבררת תביעה להחזרת ילדים חטופים מכוח אמנת האג, ראוי הוא כי בית המשפט ידון ויקבע הסדרי ראייה להורה הנחטף, כמובן על פי נסיבות כל מקרה לגופו. כידוע, על אף שקבע המחוקק כי תביעה מסוג זה יש לבררה באופן מהיר, לעיתים המציאות שונה (מסיבות שונות), ונוצר מצב שבירור התביעה אורך חודשים רבים, כולל הליכי ערעור, עד למתן הכרעה סופית. קבלת טענה לפיה בית המשפט נעדר סמכות להכריע באשר להסדרי הראייה הזמניים עד לסיום בירור התביעה, תפגע בזכויותיו של ההורה הנחטף ללא כל סיבה, ולמעשה תיתן פרס להורה החוטף, שמשיג בכך דה פקטו משמורת בלעדית על הקטין למשך זמן משמעותי . גרוע מכך - אי קביעת הסדרי ראייה עלולה לפגוע בטובתו של הקטין, אין ספק כי מניעת קשר לאורך זמן בין הקטין להורהו עלולה להוביל לפגיעה  בקשר שבין הקטין להורה הנחטף ולניתוק ממנו ועלולה להוביל לתוצאות בלתי הפיכות, ובייחוד כאשר מדובר בקטין רך בשנים. אם בסופו של ההליך ייקבע כי יש להחזיר את הקטין למדינה בה היה מקום המגורים הרגיל, הרי שנוסף על הנזק המשמעותי הטמון במשעה החטיפה עצמו, עלול להתווסף נזק נוסף של ניתוק הקטין מההורה הנחטף כל עוד לא הסתיים ההליך.      
11. במקרה נשוא תיק זה, מדובר בבקשה לקיום הסדרי הראייה שהגיש האב בכדי שיוכל להתראות עם בתו הקטינה בת השנה, שנלקחה על-ידי אמה מבית הצדדים בהולנד והובאה לישראל. מזה כחצי שנה מתגוררת המבקשת עם הקטינה בישראל, והמשיב נאלץ להתמודד עם המצב החדש שנוצר - מחד, ברצונו לשמור על הקשר עם הקטינה, לגדלה ולטפל בה, ומאידך, חייו ממשיכים להתנהל בהולנד והוא עודנו מחויב למקום עבודתו ולענייניו שם.
12. מעבר לאמור לעיל, סבורני כי טענת ב"כ האם כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בעניין הסדרי הראייה במסגרת הליך זה, הינה חסרת תום לב בצורה מובהקת, שכן האם בעצמה הגישה תביעה לבית הדין הרבני, בסמוך להגשת התביעה לבית משפט זה, שעניינה משמורת והסדרי ראייה בנוגע לקטינה. בתגובתה לבקשת האב לקביעת הסדרי ראייה שהוגשה ביום 20.1.14 טענה האם כי הסמכות בעניין זה "קנויה" לבית הדין הרבני. מהאמור עולה כי האם מעלה טענות שונות בכל פעם בעניין הסמכות ובלבד שיתאימו לרצונותיה.  
13. לגופו של עניין יצוין כי עד כה נקבעו הסדרי הראייה בהסכמת הצדדים, הן בדיונים שהתקיימו בפניי (ר' דיון מיום 23.1.14), והן בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי (ר' דיון מיום 2.4.14, עמ"ש 52071-03-14).